בשנת הרפורמה המשפטית חזינו מה יכולה קבוצה קטנה וחדורת מוטיבציה לעולל למדינה שלמה. קריאתם לסרבנות, חסימות הכבישים ועוד גרמו נזקים אדירים לחברה ולמדינה. נכון הוא שאחרי 7 באוקטובר הצטמצמה תופעת קפלן למאות פעילים משועממים, נכון שהשיח האלים והמסית הוא נחלת אחוזים בודדים ממפגיני קפלן, ובכל זאת, מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין.
כי זאת יש לזכור: מטרת־העל אצל קיצוני הקפלניסטים הייתה ונותרה הפלת נתניהו מהשלטון. פעם הטיעון הוא תקציב המדינה, פעם חוק הגיוס, פעם פיטורי גלנט ואתמול החלטת ראש הממשלה לסיים את תפקידו של ראש השב"כ, אחד משני האנשים המרכזיים שאחראים למחדל 7 באוקטובר. בנקודה זו האבסורד זועק לשמיים. אפילו הקפלניסטים מסכימים שבר כשל בתפקידו.
הם אפילו מודים שעליו לפרוש מתפקידו. אבל בניגוד להיגיון הבריא, הרל"ביסטים פחות מתעניינים בתיקון מערכות הביטחון ויותר מתרכזים בדרישתם לבחירות עכשיו. בגישתם הילדותית הם מאמינים שסילוק נתניהו יביא לפתרון כל בעיותינו.
במציאות, האויב החיצוני הוא הסכנה האמיתית והיחידה. אבל את חברי כת "רק לא ביבי" המציאות לא מעניינת. מי שטוען בסוף כל הפגנה שנכחו בה 300 אלף אנשים, כשברור שהגיעו בקושי 30 אלף, מה זה עבורו להחליף אויב חיצוני אמיתי ביריב פוליטי.
התרעות פיקוד העורף