יש רגעים שבהם המציאות מכתיבה לנו לעצור, להביט סביב ולשאול אם אנחנו עושים מספיק כדי ליצור הזדמנויות שוות, להסיר מחסומים חברתיים ולבנות עתיד שבו כישרון, מוטיבציה ונחישות, לצד עבודה קשה, הם שיגדירו את גורלך, ללא קשר למוצאך או למקום מגורייך. האם אנחנו מבטיחות לכל ילדה, נערה ואישה את הזכות לפרוץ קדימה בלי להיתקל בתקרות שקופות?
כבר בתחילת דרכי האקדמית התברר לי שתקרת הזכוכית אינה תמיד שקופה, אלא בנויה לעיתים ממכשולים מוחשיים מאוד שנגלים היטב לעין – בקשיי נגישות למערכת חינוכית איכותית, בהיעדר תשתיות תומכות, בפערים בשוק העבודה ובכל הנוגע לסטריאוטיפים ודעות קדומות. רבות מהנשים שאני פוגשת אוחזות בסיפור דומה, כשהמשותף לכולן הוא ההצלחה למרות נקודת המוצא הנמוכה, ואתגרים ומכשולים שהיה עליהן לעבור כדי לזכות בהכרה.
היום אני מבינה שהעובדה שהתעצבתי בפריפריה ולא במרכז אינה גזירת גורל בעלת השלכות עתידיות, אלא מציאות חברתית שנכפתה עלינו ושאנחנו כאן כדי לשנותה. מטרתנו היא לוודא שלא משנה היכן גדלת, תמיד תהיה לך אפשרות להגשים חלומות, לרכוש השכלה, לפתח קריירה ולתפוס מקום שווה בשוק העבודה ובמוקדי קבלת ההחלטות.
השינוי המיוחל לא יקרה מעצמו, אלא רק אם נדאג שיקרה. הוא יקרה אם נוודא שלא תהיה עוד ילדה אחת שתצטרך לוותר מראש על חלומה להיות רופאה, שופטת, מהנדסת או חברת כנסת, רק כי הדרך קשה מדי. הוא יקרה אם נבטיח שלא יהיו עוד כישרון שיפוספס ועתיד מזהיר שימוסמס בשל נסיבות חיים מאתגרות. וכל אישה שפורצת את הדרך, סוללת אותה לדור הבא.
התרעות פיקוד העורף