לאחר 497 ימים בשבי חמאס, שגיא הצטרף לראשונה לעצרת למען החטופים. זו לא הייתה רק נוכחות – זו הייתה אמירה, הצהרה של חיים, של תקווה, של כוח. המראה של שגיא יחד עם אשתו אביטל ובתם הקטנה בר, על רקע השיר “דרישת שלום מחיים אחרים” שכתב עידן רייכל על סיפורם, היה רגע של חסד, של אמת פשוטה: אסור לוותר.
דבריה המשיכו עם קריאה כואבת שנגעה בלב כל אחד ואחת בקהל: “דיברנו על חידוש המלחמה, על איך זה משפיע על חיי החטופים. אמרת לי שאת המלחמה אנחנו מכירים רק מהצד הזה, אבל אתה מכיר את המלחמה גם מהצד השני של הגדר. וכשיש מלחמה, אין תקווה. ואתה חושש שהחברים שלך מאבדים את התקווה. אז תסתכל סביבך, שגיא. תראה כמה כוח יש כאן. אנחנו לא נוותר ונעשה הכול כדי להחזיר את כולם".
הנוכחות של שגיא בעצרת היא תזכורת. תזכורת שלמרות הכול – אפשר להחזיר. שאסור לאבד תקווה. שמאחורי המספרים יש פנים. ומול המלחמה, מול הכאב, אנחנו מחויבים לא להפסיק להילחם – למענם.