זה תקופה ארוכה אני טוען שהדמוקרטיה בישראל נמצאת בבעיה גדולה ואמיתית, אבל מה שקורה כאן בימים האחרונים מחדד את העניין עוד יותר: אנחנו חיים במשטר דמוקרטי בהמלצה, וגם הדמוקרטיה הזאת מכוונת כלפי צד אחד של המפה הפוליטית.
הבעיה עם הדמוקרטיה שלנו שונה בתכלית מזו שהשמאל ואנשי המחאה הרדיקליים מנסים לצייר: יש במדינה קבוצה מסוימת שמסרבת לקבל את העובדה שיש לנו ממשלה נבחרת, שרוצה לבצע שינויים מסוימים. אותה קבוצה מקדמת הפיכה שלטונית רב־מערכתית כדי לדרוס את הדמוקרטיה. אפשר היה לראות את שיא ההפיכה הזאת בשבוע שעבר. זה התחיל בפרשת קטארגייט שהוגדרה כבר מהיום הראשון על ידי התקשורת כ״פרשה הביטחונית החמורה בתולדות המדינה״.
אומר כבר כעת: אני לא יודע מה יתברר בסיומה של החקירה, ואין לי ספק שכל עבירה שנעשתה, לכאורה, צריכה להיחקר עד תום. עם זאת, כששמעתי את הציטוטים מהדיון בהארכת מעצרם של יועצי ראש הממשלה החשודים בפרשה, ונחשפתי כמו כולם להתנהלות המשטרה, הפרקליטות ושב״כ בחקירה, לא היה מנוס מהתחושה הכואבת הבאה: נראה כי המשטרה, הפרקליטות וכמובן מועצת החונטה הקפלניסטית שממליכה ומובילה את רונן בר תפרו את החקירה הזאת כדי למנוע את פיטוריו של ראש השב"כ וכדי להפיל את ראש הממשלה.
ללא כל קשר לתוכנו של תיק קטארגייט, לתפיסתי יש בעיה גדולה בלשכת ראש הממשלה. גם אם קטאר לא מוגדרת רשמית כמדינת אויב, אני מצפה מהיועצים הכי קרובים לנתניהו, שחשופים לכל המידע הכי רגיש למדינת ישראל, להיזהר קצת יותר ולחשוב פעמיים לפני כל מעשה כי הם יודעים שמחפשים את הבוס שלהם בכל דבר, וכל מהלך שלהם יכול להשפיע על מדינת ישראל.
אירוע מטורף נוסף במסגרת המשבר הדמוקרטי הוא מעצרו של עורך "הג׳רוזלם פוסט", צביקה קליין, החרמת הטלפון שלו ללא צו בית משפט וזימונם של כמה עיתונאים בכירים נוספים למתן עדות פתוחה במשטרה. הדבר שהכי מדאיג אותי בעניין הוא השקט והנורמליות שבהם הדבר הזה התקבל. אף אחד לא יצא לרחובות ומחה נגד המעצר, כי כנראה אותו קליין הוא מהמחנה שאפשר לחבוט בו, וזאת צביעות. אין חופש עיתונות בישראל, וככה לא מתנהלת דמוקרטיה. מדינת ישראל נמצאת תחת מתקפה אנטי־דמוקרטית מבית, וצריך לעצור את הטירוף הזה.
התרעות פיקוד העורף