הצפייה בהצגה "היי אוון הנסן" בתיאטרון הקאמרי אינה רק חוויה תרבותית עוצמתית, אלא הזדמנות יקרה מפז להעלאת מודעות לנושאים החשובים ביותר הנוגעים לחיי בני הנוער שלנו: בדידות, חרדה, תחושת שייכות, והכי חשוב – מניעת אובדנות. בעמותת ער"ן, (עזרה ראשונה נפשית), אנו עדים יום-יום כיצד השתיקה, הבושה וההסתרה גורמים סבל נפשי עצום, שלעתים קרובות מדי עלול להסתיים באסון שאפשר היה למנוע.
ההצגה, שחושפת באומץ ורגישות את עולמו הפנימי של נער בשם אוון, נוגעת בעצבים החשופים של גיל ההתבגרות בעידן הדיגיטלי. אוון הוא נער שסובל מבדידות חברתית וחרדה, ומסתבך בסדרת שקרים שנועדו בעיקרם להשיג עבורו את אותה תחושת שייכות נחשקת. הדמויות סביבו – הורים, מורים וחברים – מתקשות לזהות את המצוקה העמוקה שבה הוא נמצא, והוא, כמו בני נוער רבים, אינו מצליח למצוא את המילים לבקש עזרה.
לכן כה חיוני שהשיח סביב ההצגה ימשיך גם אחרי שמסך התיאטרון יורד. זוהי אחריות משותפת שלנו כחברה לפתוח בדיאלוג אמיץ וישיר על נושאים שעדיין מהווים טאבו, ולתת לצעירים כלים אמיתיים להתמודד עם מצוקה רגשית. חשוב להדגיש בפני בני הנוער כי בקשת עזרה אינה סימן לחולשה אלא להפך – היא ביטוי לעוצמה פנימית וליכולת לקחת אחריות על חייהם.
בעמותת ער"ן אנחנו מכירים היטב את המורכבות של גיל ההתבגרות, במיוחד בעידן הרשתות החברתיות. בני נוער רבים חיים תחת לחץ מתמיד לעמוד בציפיות בלתי אפשריות של החברה, של קבוצת השווים ושל העולם הדיגיטלי. ההשוואה לאחרים יוצרת תחושת כישלון, חרדה ובידוד, ותחושות אלו מועצמות לעתים ברשתות החברתיות, שמספקות אשליה של קשר אך עלולות להעמיק את תחושת הבדידות.
במהלך ההצגה וגם לאחריה, חשוב לקיים שיחות פתוחות שבהן בני הנוער יוכלו לשתף בחופשיות את רגשותיהם, ללא חשש משיפוט או ביקורת. השאלות שמומלץ לשאול הן פשוטות אך קריטיות: איך מרגיש נער או נערה במצבו של אוון? כיצד ניתן לזהות סימנים של מצוקה בקרב חברינו? מה הם המכשולים שמונעים מאיתנו לפנות לעזרה או להציע אותה?
בעקבות ההצגה, ער"ן מעודדת הורים, אנשי חינוך ובני נוער עצמם ללמוד לזהות סימנים מוקדמים של מצוקה, החל משינויים בהתנהגות, הסתגרות, ביטויי ייאוש ועד אמירות מטרידות ברשתות החברתיות. חשוב במיוחד להדגיש כי לדווח על חבר שנמצא במצוקה אינה "הלשנה", אלא מעשה של אומץ ואחריות שיכול להציל חיים.
החברים הם לעיתים קרובות הקו הראשון לזיהוי מצוקה. הם אלה שרואים את השינויים הראשונים בהתנהגות, הם שומעים את ההערות הקטנות והסימנים המעידים על מצוקה, ולפעמים רק הם יכולים להגיע אל חבריהם בשפה שבני הנוער מדברים ומבינים. לכן חשוב להעצים את בני הנוער להכיר בסימנים האלה, ולדעת איך לפנות לעזרה של מבוגרים משמעותיים באופן אחראי . חברים יכולים להיות גורם קריטי בהבנה שלפעמים הצעד הכי אמיץ ואוהב שהם יכולים לעשות הוא לפנות לעזרה עבור החבר במצוקה.
חשוב גם להכיר בכך שהורים ואנשי חינוך מתמודדים לעיתים בעצמם עם חששות, קשיים ואתגרים העלולים לחבל ביכולתם לזהות או להגיב נכון ובזמן למצוקות של בני הנוער. הכשרה מתאימה ומתן כלים פשוטים אך אפקטיביים של עזרה נפשית ראשונה, יכולים להוות את ההבדל המאפשר הצלת חיים.
יתר על כן, הצגה כמו "היי אוון הנסן" מדגימה לנו בצורה מוחשית עד כמה משמעותי הוא הקשר האנושי האותנטי, זה שאינו מתקיים רק דרך מסכים ותוך עטיתם של מסכות אלא במפגש אנושי אמיתי, שיש בו הקשבה, קבלה וחמלה. ככל שנצליח ליצור יותר רגעים כאלו במציאות היומיומית שלנו, כך נוכל להפחית את תחושת הבדידות והניכור, ולחזק את החוסן הנפשי של מתבגרים ובוגרים כאחד.
הצגה זו מזכירה לנו שיש לנו את הכוח לעזור זה לזה. היא מזמינה אותנו ליצור סביבה תומכת שבה שיח רגשי גלוי ונגיש הוא הנורמה ולא היוצא מן הכלל. ככל שנרבה לדבר, ככל שנכיר יותר ונשפוט פחות, כך נוכל יחד להפוך את החברה שלנו למקום בטוח יותר עבור כולנו.
עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים 24/7 באנונימיות ובאופן מיידי לכל אדם בכל גיל ובכל סוג של מצוקה. לקבלת סיוע נפשי חייגו 24/7 – 1201, או שלחו הודעה בווטסאפ 052-8451201 ובאתר ער"ן בצ'אט, פורום, מייל ומסרונים - https://www.eran.org.il/
ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית של עמותת ער"ן וראשת התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה למנהל. מחברת הספרים 'עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר' ו 'כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי, בהוצאת מטר.