עבור ישראלים רבים, תחילתה של השנה היא בראשון בספטמבר, מועד פתיחת שנת הלימודים המקביל לראש השנה וחגי תשרי. אבל לפי המסורת, חודש ניסן הוא רגע ההולדת של עם ישראל. אז יצאנו ממצרים, 600 אלף גברים מעל גיל 20, והפכנו לעם. ליל הסדר, שמציין את האירוע המכונן זה, הפך לחג היהודי הישראלי ביותר. ממנו אנו ממשיכים לרצף של מועדים לאומיים – יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות - תקופה שמבטאת את זהותנו העמוקה ואת סיפור התקומה שלנו. זאת היא תחילתה של השנה היהודית ישראלית.
ניסן, המכונה "ראש חודשים", טומן בחובו משמעויות של התחדשות, חירות וחיבור לארץ ישראל. זהו החודש שבו התגבש עם ישראל, וסיפור יציאת מצרים - הסיפור המרכזי של החודש - מהווה את נקודת הפתיחה של ההיסטוריה הלאומית שלנו. החודש מסתיים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, שמזכיר לנו פעם נוספת את משמעותה של עבדות ואת המחיר האדיר של היעדר ריבונות.
בעוד שבמסורת היהודית פסח מסמל את חג החירות, היהדות הישראלית מוסיפה לו רובד חדש. לאחר זוועות השואה, הפרהוד והפוגרומים - סיפור היציאה מעבדות לחרות מקבל תהודה עזה. אך בניגוד לסיפור התנ"כי, הפעם אלה ששרדו את אושוויץ וטרבלינקה הגיעו לארץ המובטחת, בנו כאן חיים חדשים ויצרו יהדות ישראלית חיה ונושמת.
יציאת מצרים היא לא רק זיכרון היסטורי אלא גם צו מוסרי לדורות: לספר בכל שנה מחדש את הסיפור, לזכור שלא תמיד היינו בני חורין, ולזכור גם את אלה שעדיין מוחזקים בעבדות. היום, שנה וחצי לאחר אירועי שבעה באוקטובר, הציווי הזה מקבל משמעות צורבת במיוחד: 59 מאחינו ואחיותינו עדיין מוחזקים בשבי חמאס. חג הפסח השנה מזמין אותנו להתבונן במשמעותה של חירות - אישית, לאומית ואנושית - ולעצב מחדש את תחושת האחריות שלנו כחברה.
מעבר להיותה של יציאת מצרים תשתית לסיפור היהודי במשך כל הדורות, היא גם מקור השראה לערכים המרכזיים של מדינת ישראל המודרנית - חירות, שוויון, צדק ועבודה עצמאית. פסח הוא תזכורת שנתית לכך שבכל דור ודור עלינו להיאבק נגד אלה העומדים לכלותינו ולמען עולם חופשי והוגן יותר. סביב שולחן הסדר, כשאנו מספרים את סיפור השעבוד והגאולה, אנו מתחברים לא רק לעבר, אלא גם לערכים שמכוננים את הזהות היהודית ישראלית שלנו.
ולמרות הגיוון הרבה בחברה הישראלית, פסח מצליח לאחד את הרוב המכריע של הציבור. לפי סקר הקונגרס הישראלי מ-2020, 84% מהיהודים בישראל מקיימים ליל סדר. כל משפחה מביאה עמה מסורת ייחודית ממאכלים שונים, דרך נוסחים מגוונים של ההגדה ועד שירים כמו "חד גדיא" או "אחד מי יודע". אך המכנה המשותף קיים: מפגש משפחתי, אכילת מצה ומרור, וסיפור יציאת מצרים.
בהשוואה לחגים כמו יום כיפור, שהתפצלו לחג התפילה וחג האופניים, פסח נשאר חג מגבש שמציע רגע של אחדות. הוא גם מזמין אותנו לבחון מחדש את יחסנו לגר ולזר שבקרבנו, כמו שנאמר בתורה: "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים". סיפור יציאת מצרים הוא תזכורת היסטורית עמוקה לכך שגם אנחנו היינו זרים, ועל כן מחובתנו לדאוג לחלשים שבתוכנו.
ההשפעה של סיפור פסח חורגת מגבולות ישראל. מרטין לותר קינג, במאבקו לשחרור השחורים בארצות הברית, אימץ את סיפור יציאת מצרים כסמל לשאיפה לחירות. הרב אברהם יהושע השל, שצעד לצידו, אמר כי "כאשר צעדתי בסלמה, הרגשתי שרגליי מתפללות". זו תזכורת לכך שליל הסדר הוא לא רק טקס של זיכרון אלא גם של תקווה ומעשה.
אז לקראת פסח תשפ"ה - חג החירות האולטימטיבי - אנו זוכרים את אחינו ואחיותינו שעדיין מוחזקים ללא חירות בעבדות לחמאס. אנו קוראים לעולם כולו לפעול למען שחרורם, ומזמינים את עם ישראל כולו להשאיר כיסא ריק בליל הסדר, כסמל לזיכרון, לחירות ולעיקרון הערבות ההדדית - ערכים שבליבם של היהדות הישראלית ושל ההוויה הלאומית כולה.
הכותב הוא יזם, משקיע ויו"ר המועצה הציבורית של בינ"ה – הבית של היהדות הישראלית