יש לי המלצה חמה למי שמזומן מעתה ואילך לבית הלבן. על תשבו על הכיסא הזה מימינו של הנשיא טראמפ, הכיסא החשמלי, אל תשבו שם שהרי גורלכם עלול להיות כשל ולדימיר זלנסקי ובנימין נתניהו, עם ולמרות כל ההבדלים. טראמפ מושיב שם את אורחיו וצולף בהם בפומבי, לעיני התקשורת האמריקאית והבינלאומית.
נתניהו השתדל מאוד, צריך לציין. הוא אפילו החליף את העניבה הכחולה המסורתית שלו לטובת עניבה אדומה, כפי שנוהג טראמפ. חדי ראיה הבחינו כי היא אפילו נכרכה לכל אורכה, על פי הסגנון המקובל על הנשיא האמריקאי. נתניהו התכונן, אבל כנראה לא מספיק. הוא ידע כי טראמפ עשוי לנהל שיחה פתוחה לעיני התקשורת ולאוזניה, כפי שעשה לזלנסקי, אבל כאן כשל לחלוטין בקריאת הזירה.
יש מעט מאוד ישראלים שמכירים את אמריקה, ובעיקר את וושינגטון כמו בנימין נתניהו. במקום שהוא נעצר מחליף אותו רון דרמר, שר בממשלתו, שעשה בימי חייו יותר שנים באמריקה מאשר בישראל. עם כל זאת, המפגש הפעם בבית הלבן היה שונה. נתניהו לא עמד בפיתוי, הוא כבר ראה את הכותרות וכותרות הן שם המשחק, כאשר ראשי השב״כ ואחרים מזנבים בו מבית ומוציאים לידיעת העולם מידע מפחיד ומטריד מתקופת עבודתם המשותפת עם ראש הממשלה.
הזימון היה מהיר, טסים מהונגריה לארה״ב, טיול שנתי, משהו דרמטי, התרגשות, אבל ליוותה אותו מהרגע הראשון אי בהירות גדולה, למה בעצם מכוון הנשׁיא? הערפל המשיך לרחף מעל הביקור כל הדרך מעל האטלנטי, מה רוצה הנשיא? האם יציע לישראל הקלה בתעריפי המכס החדשים? איזו מתנת פסח נפלאה תהיה זו לישראל, הרי אנחנו עשינו את שלנו וערב הביקור הסירו ראש הממשלה ושר האוצר את המכס על יבוא מוצרים חקלאיים מארה״ב לישראל, הרהרו בפמליה שלו. אולי עזה, חטופים, טורקיה, וגם איראן. אסור לשכוח.
ומה עם תקשורת, ביקשו לדעת, כן, מה עם תקשורת? תחילה נמסר כי לא תהיה מסיבת עיתונאים משותפת ואחר כך היתה, מה זה היתה, חגיגה לעיניים ולאוזניים. ובסוף הכיסא הזה, המחשמל, לצד הנשיא. נתניהו כבר ישב שם, יותר מפעם, והסתדר מצוין. זכור במיוחד המפגש עם הנשיא אובמה שבו נתניהו הסביר לו באריכות ובסבלנות על שואת העם היהודי. עכשיו מכהן בבית הלבן נשיא אחר ונתניהו הבין כי עליו לשבת לצד הנשיא, להאזין, להניע את הראש כאשר הנשיא פונה אליך, להנהן ולהסתיר הפתעות, למשל, כאשר לומדים בשידור ישיר כי בעוד ארבעה ימים יחלו שיחות ישירות בדרג גבוה בין ארה״ב לאיראן.
גם שנים ארוכות של ניסיון פוליטי לא הכינו את נתניהו לרגע הזה. הוא מכיר את טראמפ של הקדנציה הראשונה, שאותו הצליח לשכנע כי יש לבטל את הסכם הגרעין עם איראן. ככל הנראה טעות קשה, שכן מאז עשתה איראן כברת דרך משמעותית לקראת יכולת גרעינית. נתניהו שם את כל הקלפים על טראמפ, לא נשארו לו ז׳יטונים לדמוקרטים, וטראמפ אכן זכה, לא בטוח שנתניהו.
עם טראמפ קשה מאוד לדעת, הוא מפתיע, בכישרון גדול, את אורחיו, את התקשורת ויתכן מאוד אפילו את אנשיו. למשל, בשבוע המטלטל הזה, כלכלות העולם והבורסות עלו וירדו כמו גלי ים, מיום ליום ומשעה לשעה, עד אשר הנשיא, באותה התלהבות שבה הכריז על מכסים, השהה את התוכנית והוריד אותם ל 10%. בין לבין המכסים על סין צומחים מרגע לרגע ומגיעים לאחוזים אבסורדים, ואין עוצר. טראמפ עושה כל שברצונו. הוא קיבל את אמון האומה האמריקאית.
נתניהו הוזמן, הזדמן, באמצע השבוע הזה והיה לניצב בהצגה שביים טראמפ. בשורה התחתונה הוא שלח את נתניהו הביתה בידיים ריקות והתקשורת אכן דיווחה ברוח זו, אבל כמעט עם הנחיתה בישראל, כבר הודיע נשיא ארה״ב כי קיימת אופציה צבאית לתקוף באיראן ו״ישראל תוביל אותה״…. נו, באמת, את זה שמרת לסוף וכל זה קרה ב24 שעות? קשה להאמין.
בפעם הבאה לכשיזמינו את נתניהו , נדמה לי שמתכננים עוד נסיעה בקרוב מאד, צריך לחשוב פעמיים, לבדוק היטב את השטח מראש. למרות שאין זה מבטיח הרבה ראוי להתכונן לבלתי ידוע ולבלתי צפוי. קל וחומר מנהיגי עולם חייבים לצפות בשני סרטי הוידאו של המפגש עם זלנסקי ונתניהו, לבחון כיצד מתפתחת הדינמיקה של השיחה, מתי טראמפ מרצין, מחייך, מגיב, כועס, נוזף ומלטף. מעברים מהירים, בלתי צפויים, שמחייבים מחשבה מהירה, תגובה זהירה. מהכיסא החשמלי זה לא יורדים שלמים.
עכשיו, לסיום, עוד מילה על כסא, על כסאות בעצם. מחר, שבת, נשב בליל הסדר, נשאיר כסא ריק לאליהו הנביא שמשתהה כבר הרבה שנים, אבל בוא יבוא. נשאיר עוד כסא עם סרט צהוב ל 59 החטופים, שעדיין בשבי החמאס. סיפור יציאת מצרים הוא סיפור על מאבק גבורה, על מנהיגות ועל חירות. אנחנו מכירים היטב את המרכיבים האלה. אלה הם מרכיבי העוצמה שלנו והקיום העצמאי שלנו כאומה.
החטופים מפגינים מנהיגות, גבורה ואומץ לב ונאבקים לחירות, אך לא יוכלו לחזור בכוחות עצמם, רק הסכם יחזיר אותם. האמת היא שאותו משולש, של מנהיגות ואומץ לב לקבל החלטות אמיצות, להעדיף את האדם על האדמה, ולעשות הכל כן, כן, הכל כדי להעניק להם שוב את חירותם, נדרש מהמנהיגות שלנו. את ה״כיסא החשמלי״ שרד נתניהו עם כוויות, את הכיסא שלהם אסור לו להשאיר ריק. חג שמח. ד״ר נחמן שי הוא יו״ר אגודת חוקרי צבא - חברה, לשעבר שר התפוצות ודובר צה״ל.