אפתח בציטוט מסוף דברים שנשא רעי, השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, עימו זכיתי לעבוד בלשכת ראש הממשלה שמיר, לזכרו של אלוף מאיר דגן ז”ל בכנס במכללת נתניה: “מדינת ישראל היא מדינה נהדרת. החזון הציוני הוגשם במידה משמעותית. ראינו בעינינו התגשמות דברי הנביא עמוס שציטטתי בסיום כהונתי בבית המשפט העליון: ‘הנה ימים באים נאום ה’ וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע, והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו פריהם’".
“המדינה היהודית (כן, לא לשכוח את הזהות היהודית) והדמוקרטית (כן, לא לשכוח את ההגינות כלפי מיעוטים), שהיא ציונית, ולא פוסט־ציונית, היא הישג ענק. הממלכתיות היא אחד מתנאי המשכיותה, שמירת הבסיס המשותף, כתף מתחת לאלונקה (כולל גיוס החרדים, בלי לפגוע כהוא זה בערך לימוד התורה, אך אין דמו של אחד סמוק יותר משל אחר, כדברי חכמינו, ושירות צבאי או אזרחי גם לערבים) וערכים שמבטאת מגילת העצמאות”.
בחול המועד פסח ראוי להזכיר את החיוב שבחיינו, במדינתנו, בארצנו, בעמנו, כשימים לא טובים עוברים עלינו, מעיבים על כל הייחודיות וההישגיות של מדינת ישראל. עלינו לזכור זאת, כולנו, תומכי הממשלה ומתנגדיה, כי אין לנו מדינה אחרת ואבוי לנו אם נערער במו ידינו ובהבל פינו את יסודותיה. זה נאמר בעיקר כלפי המפגינים הבלתי נלאים וכלפי הטון השלילי בתקשורת. כשאני פותח, למשל, את עיתון הכלכלה "דה מארקר", אני מתחלחל. כמעט הכל שלילי במדינה הזאת. לצד "דה מארקר" מצורף לעיתים למשלוח מגזין ובו תוכן שיווקי. וראו זה פלא. במגזין הזה הכל מעולה, משגשג. הכל קדמה.
“חדשנות פורצת דרך”, זהו שם המוסף השיווקי, שאומנם תכניו נמסרים על ידי המשווקים ובתשלום, אבל כמה נעים לקרוא בו בזה אחר זה מאמרים על חדשנות בבנייה, ברפואה ובטכנולוגיה: סטארט־אפ לשיפור התפוקה החקלאית, תחבורה עירונית חכמה, פלטפורמה שתוביל מהפכה בתחום הפוריות, מנוע היברידי שמשנה את עולם הכטב”מים, פתרונות לתיקון כלי דם ולב וכו’ – וכל זאת מתוצרת המוח היהודי, ואם תרצו, הישראלי.
הנה כמה מהפיתוחים החדשניים בתחום הרפואה שמדווח עליהם המוסף: ננו־חלקיקים למאבק ממוקד בסרטן, חגורה לבישה שמביאה לגילוי מוקדם של מחלות, טכנולוגיה שמקטינה הפרעות חרדה, מסתם דינמי שמשנה צורתו תוך כדי צנתור, שתל שישפר ראייה לחולי גלוקומה. וגם: הדפסה בתלת־ממד לצורכי חיילי צה”ל, רחפן בשירות החקלאות, טכנולוגיה שתהפוך את המימן הירוק לנגיש, ואפילו “ביו־סנסורים לדיאגנוסטיקה של העתיד”. מה נגיד ומה נאמר? יש לנו במה להתגאות. במובן הטכנולוגי, לפחות, ישראל טובה לא רק לאזרחיה, יהודים וערבים כאחד, אלא לכל יושבי תבל. וכפי שאומרת כותרת המוסף השיווקי שיצא לאור חודש לאחר פרוץ המלחמה, “עוצמה ישראלית”.
ההון האנושי בישראל הוא יחיד באיכותו בעולם. מדינה שמוקפת אויבים מכל עבריה, שמזה שנה וחצי שקועה במלחמה בכמה וכמה חזיתות, שחלק נכבד מכוח האדם שלה מגויס ונלחם – זוהי מדינת היהודים, שבקרוב תחוג 77 שנות קיום, הישרדות ושגשוג. רבים בעולם שונאים אותה, מקנאים בה, אבל תרומתה לאנושות ברורה. “מדינה נהדרת” כפי שהגדירה השופט בדימוס רובינשטיין. רק חיסרון אחד יש לה: מתנהלת בתוכה פוליטיקה אובדנית. חוסר הסובלנות הפנימי הוא הסכנה הגדולה ביותר לפלא הזה, ששמו ישראל.
לפני 100 שנה בדיוק כתב המשורר אורי צבי גרינברג את השורות הבאות בכתב העת שלו, “סדן”: “האדם המדוכא, שסיים את כל הקווים והגיע כבר בדרכו עד מעבר לייאוש – יכול שנית להתחיל מבראשית באורחות חיים. כי מעבר לייאוש אין ייאוש עוד, אלא קרקע בתולה, המוטל למרגלותיו של איזה מחר מסתורי ומחכה לחורש”.
אם לפני 100 שנה העם היהודי לא התייאש, גם שעבר את השואה שכילתה שישה מיליונים מבניו, מה לנו כי נתייאש עתה, נלקה עצמנו יום־יום, נריב מחנה מול מחנה, כשהעם היהודי חופשי, עצמאי, במולדתו ההיסטורית, זה 77 שנה? גם ביגון על הנופלים אסור לנו להתייאש מהפרויקט הציוני. מחכים לנו עוד פריחה, שגשוג, חדשנות, יצירה. גם בתוך האיומים הקיומיים שמלווים את חיינו מאז ראשית עצמאותנו, העוצמה הישראלית תתעצם. בנו תלוי הדבר. כמאמר המשורר, “אין ייאוש עוד”.