ישראלי, לו עזב את ישראל לפני כשנתיים לאי בודד וחזר בימים אלה, היה עומד המום מול השינויים שהמדינה ואזרחיה עברו. האמירה “הארץ שינתה את פניה” היא שיקוף של מציאות שמשתנה מול עינינו באופן יומיומי.
זה גם מה שקרה ליישוב היהודי בארץ ישראל לפני קרוב ל־2,000 שנה. בעיצומו של המרד נגד האימפריה הרומית והמצור המתקרב על ירושלים, מצאו המורדים זמן להילחם בינם לבין עצמם. התוצאות: ירושלים הייתה זרועה בגופות ומצוקת הרעב הכריעה את התושבים. אומנם, מראש לא היה למרד הגדול סיכוי להצליח מול כוחה של רומא, אבל למלחמת האחים הייתה השפעה רבה על התוצאות ההרסניות, לרבות חורבן בית המקדש.
והנה, חלפו קרוב ל־2,000 שנה, שבהן רוב העם היהודי היה בגולה, וכאילו דבר לא נלמד. היינו קרובים למלחמת אחים בימים הראשונים של המדינה, בפרשת אלטלנה, אבל אז היה זה מנחם בגין שאמר: “לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער”. וכיום, כשקיימת מדינה, יש מי שבוער לו לפתוח את שערי הגיהינום ולהצית אש – וזהו תלמידו של מנחם בגין.
היו נוספים שהציתו אש, את אש המחאה נגד “שורפי האסמים”. אחת מצורות המחאה הייתה חסימת כבישים והדלקת מדורות בצירי תנועה ראשיים. אישית, אני לא אוהב את דרך המחאה הזו, לא ערכית וגם לא עניינית, כי בעיניי היא משרתת רק את האינטרסים של הממשלה הנוכחית. ועדיין, האש שבקעה מהמדורות האלה היא כאין וכאפס לעומת האש שהציתו יריב לוין, שמחה רוטמן, יאיר נתניהו ואביו, אש שכילתה כל חלקה טובה בערוגות חיינו, כאן, בארץ ישראל. אש שכילתה את ה”תבואה” שגודלה כאן מאז הקמת המדינה.
בחודש האחרון, בעיצומה של המלחמה בשבע החזיתות, בוער ל”שורפי האסמים” לפתוח את החזית השמינית, החזית הפנימית. הם כנראה לא למדו מההיסטוריה, ושוב, גם לא ממנחם בגין, שידע לומר “יש שופטים בירושלים”. להבות האש התעצמו והגיעו השמיימה: הדרישה להדיח את ראש השב”כ, הדרישה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, אי־ההכרה בסמכות בג”ץ ורמיזה ברורה שאפשר להתעלם מפסיקותיו – כל אלה הם רק פרומו למה שחורשי הרעה מתכננים לנו.
וכמה מילים למי שהמאמר הזה עשה לו רע ונראה לו מבהיל, ודווקא מילים אופטימיות. גם אם ידם של “שורפי האסמים” על העליונה, והמחאה טרם השיגה את יעדיה, ההתפתחות ההיסטורית, צריך לזכור, איננה ליניארית. האש שאותם חורשי רע הבעירו הציתה גם את האנרגיה של לוחמי המחאה והחופש.