ויש אומרים שהכל תלוי בהקשר, מתי החור נעשה ואיך העכבר קפץ פנימה ומה הוא בדיוק מצא שם, בקיצור אפשר גם להתחכם ולהחליט ששניהם אשמים באותה מידה ואולי שאיש לא אשם וסתם, מדובר באדם ״רע״ שרוצים להיפטר ממנו, שנלחם פה את מלחמת חייו ובכל רגע “ממציא” עוד חקירות והעיקר שהדחפור הממשלתי לא יגרוף אותו לשום מקום.
נתחיל במה אין פה. אין פה מסע כנגד התקשורת, עושה את עבודתה (ברור שבנסיבות אחרות הממשלה היתה אומרת אחרת, וגם אמרה). היא מתקיימת מהחומרים האלה פה ובכל מקום אחר בעולם. הדלפות למיניהן לא הומצאו אצלנו, הם קיימות מיום שיש מידע ושיש מי שסבור כי אפשר וצריך להפוך את המידע הזה לנחלת הכלל. התגובה הפבלובית, נאמר יפה יותר, הטבעית, של התקשורת הוא להגן על עצמה.
נכון עשה השב״כ שהבהיר זאת. אין לו מלחמה בתקשורת, אבל זהו ארגון חשאי, והוא חייב להילחם בכל מי מוסר מידע למי שאינו מוסמך להחזיק בו. זוהי עבירה על החוק ובה צריך לטפל. אם עבירה על החוק עדיי נחשבת במדינת ישראל. המחשבה שמערכות המידע של השב״כ חשופות ומשמשות להדלפות, מעוררת צמרמורת. על העיקרון הזה תאלץ גם התקשורת להסכים. ממילא עיתונאים עשויים להיקרא לחקירה, אבל זכותם, חובתם, לשמור על חיסיון המקורות שלהם. גם זה עיקרון בסיסי של המקצוע החיוני הזה, בעיקר בדמוקרטיה.
מה כן יש פה? עניין חיוני שמערער אחד מיסודות הביטחון שלנו, שעליו הוקמה המדינה ועליו היא עומדת עד היום הזה. הוא נשחק והולך. הכל התחיל, לאחרונה, ב״פרשת הנגד״, הנגד, אריה רוזנפלד, מיחידה 8200 שהחליט, לכאורה, (עוד לא היה משפט ולא ברור אם יהיה), למסור מידע מודיעיני שהיה בידיו לצוות הדוברים בלשכת ראש הממשלה. במקום לדחות אותו ולהסביר לו כי הוא עובר על החוק, הם קפצו על השלל והממונים עליהם, במקום לנזוף בהם, יצאו להגנתם. ראש הממשלה הגדיר אותם ״ציונים טהורים״, (לא שמעתי ההגדרה הזאת מזמן, אבל נעזוב את זה). ראש הממשלה אפילו אמר, אילו רק ידעתי את הדברים האלה. ובכלל, אי שם בבוקר ה 7 באוקטובר 23 הכל היה נמנע. אולי. אולי לא.
ממילא, אי אפשר להסתמך עליה כדי לומר, ״בדקנו בצנזורה״. אין בסמכותה לקבוע מתי מידע הוא סודי או לא, את זה עושים ארגוני הביטחון עצמם. לכל היותר היא קובעת מתי יש ״ודאות קרובה לפגיעה ממשית ורצינית״ בביטחון המדינה. זהו המאבחן שעליו היא נשענת. קשה לקבוע עתה אילו מבין הפרשיות הללו ישארו ואילו ישקעו בנבכי הזיכרון הלאומי. בהיסטוריה של ישראל היו גדולות מהן, מה שלא יעלם בוודאות הוא הנזק המצטבר לצה״ל, לשב״כ, לביטחון ישראל. ואז כבר באמת לא חשוב מי אשם, החור או העכבר.
התרעות פיקוד העורף