רבים אוהבים לצטט את דברי בלעם מספר במדבר כי הננו "עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב". אך עם כל הכבוד למקלל המקצועי מארם נהריים של המאה ה-9 לפנה"ס, כשזה מגיע לדברים קצת יותר מודרניים וארציים, כמו כסף או מטוסי קרב משוכללים, מדינת ישראל מתחשבת גם מתחשבת.
רק שליש מיהודי ארה"ב סברו כי "ממשלת ישראל מנסה להשיג שלום"
שלושים שנה של זלזול במפלגה הדמוקרטית ומנהיגיה, כריתת ברית אחים עם האגפים הימניים ביותר של הפוליטיקה האמריקאית, חמש עשרה שנה של מדיניות "החמאס הוא נכס" תוך התעלמות מוחלטת מהרשות, ותמונות זוועה נמשכות של עשרות אלפי ילדים, נשים ומבוגרים הנהרגים בעזה, הסתיימו בחודש שעבר במה שניתן, בלא הגזמה, לכנותו כאסון.
התמיכה שאיבדה ישראל אומנם לא עברה אוטומטית לפלסטינים. עדיין מספר התומכים יותר בישראל, גבוה (31%) ממספר התומכים יותר בפלסטינאים (16%). אלא שהיום 57% מהמשיבים השיבו כי הם "מרגישים סימפטיה ברמה כזו או אחרת עם שני הצדדים, מהם 26% המרגישים כלפי הצדדים סימפטיה זהה, או (8%) שאין להם סימפטיה לאף אחד מהם".
התמיכה היורדת - איום קיומי
נוכח החשיבות העצומה לעצם שרידותה של ישראל, מן הראוי היה שממשלת ישראל לא היתה ממתינה רגע כדי לטפל במשבר שבאופק, אך נראה כי למרבה הצער גם עניין קריטי זה לעתידנו, אינו מעניין במיוחד את ממשלת ישראל דהיום. זו כנראה סבורה שהגנה נמרצת על עובדי לישכת נתניהו שקיבלו תשלומים מאותה קטאר שממימנה בסכומי עתק את הכיבוש של האוניברסיטאות באמריקה ע"י הנרטיב הפלסטינאי, חשובה ודחופה הרבה יותר.
התרעות פיקוד העורף