בין הדלפה להדלפה
הדלפה היא נשמת אפה של עיתונות חופשית בדמוקרטיה. אין עיתונות אמיתית ללא הדלפות מהממשלה, מהצבא, מהעירייה, מהבנק, מהחברה או ממזכירות הקיבוץ. ההדלפות יבואו בדרך כלל או כמעשה נקמה ממישהו שנפגע, לא קודם או פוטר, או על רקע אידיאולוגי כדי לקדם אג'נדה אישית או רעיונית וכדי לחסל יריב. ישנן הדלפות שנועדו לרכוש נקודות זכות אצל העיתונאי ולקבל חיסיון על מחדליך שלך. ככתב צבאי, שנים התפרנסתי - כמו עמיתיי - מהדלפות, בעיקר ממערכת הביטחון.
חלק מהקצינים, בהם בכירים, נדרשו לעזוב את השירות, חלקם עוכבו בתפקידים ובדרגות. הבנו שאם "החגיגה" הזאת תימשך, היא עלולה לסכן את תקיפת הכור הסורי, שלבסוף הצליחה על אף דליפת פרטים חלקיים או מלאים לארבעה עיתונאים ישראלים, שנבלמו על ידי הצנזורה הצבאית.
שום גוף ביון ושום גוף ביטחוני רגיש לא יכולים להסכים למעשים כאלה, ומחויבים לחקור אותם ולטפל בהם, גם אם זה לא מוצא חן בעיני צד פוליטי כזה או אחר - ולא חשוב מהו החומר, מה סיווגו, ולא חשוב למי נמסר ומדוע (בגילוי נאות אזכיר כי גם אני, שלוש שנים לאחר שחרורי, ביליתי לילה במעצר לאחר שנמצא בביתי חומר מסווג שנלקח בשוגג, ועל כך הענקתי לעצמי ציון נמוך מאוד).
השבוע היה מי שניסה ללגלג עליי ברשתות החברתיות ובקבוצות הוואטסאפ של הליכוד לאחר שהתבטאתי בעבר ש"ההדלפה היא נשמת אפם של העיתונאים", והנה כעת, רחמנא ליצלן, כתבתי שצריך לחקור את ההדלפה מהשב"כ. לך תסביר שהחיים, כפי שפירטתי, יותר מורכבים מציוץ בטוויטר.
חזרתי לוויקיפדיה כדי לוודא האם שיקלי היה ראש מכינה צבאית, ומסתבר שאכן היה ועסק שנים בחינוך – אבל כעת הוא עוסק בהשתלבות במכונת הרעל ובניסיון להשתלב בעשירייה הפותחת של הליכוד. הוא בדרך לשם. על אף כל זאת ייאמר: ראש השב"כ, מח"ש והיועצת המשפטית לממשלה יהיו מחויבים להסביר לציבור מדוע נעצר איש השב"כ למספר ימים בלי שתינתן לו הזכות לפגוש עורך דין. אנחנו רוצים דמוקרטיה נקייה, שקיפות וצדק, גם מאחורי המסכים.
קולם נדם
המחיר נקוב מזמן
במהלך ימי החג פנו אליי כמה מפקודיי ביחידת דובר צה"ל והציעו לי לצרף את חתימתי לעצומת בוגרי ומשרתי המילואים של יחידת דובר צה"ל, התומכת בעצומת אנשי חיל האוויר ובעצומות שבאו בעקבותיה. בירכתי אותם על האכפתיות ועל היוזמה, המעורבות והדאגה לעתיד החטופים והמדינה.
אמרתי להם שאני נמנע לרוב מלחתום על עצומות ויש לי די במות כדי להביע את דעתי באופן חד וברור. הנה היא שוב לפניכם: אני מזדהה לחלוטין עם מכתבם של אנשי חיל האוויר, שאין בו נימה של סרבנות וחלקיק של איום בסרבנות. כל כולו דאגה לשלום החטופים.
אני סבור שהתשלום יהיה יקר, אך הוא נקוב זה זמן. זה לא יהיה "תשלום על החטופים", זה יהיה תשלום על המחדל הגדול בתולדותינו, על ההפתעה המודיעינית המשפילה והחמורה, על חוסר המענה המבצעי ב־7 באוקטובר, על ההפקרה במשך שנים, ההפקרה בבוקר החג, ההפקרה מאז ועד היום. התשלום כבד, אבל ישראל תצטרך להגיע לקופה ולשלם אותו.
נתניהו מבין שהאיום על ממשלתו אם ילך לעסקה הוא גבוה, אבל האיום על דמותנו, על רוחנו ועל חוסננו גבוה יותר. אני שומע יותר ויותר אנשים ובעלי תפקידים שמאמינים כי חמאס יעשה מאמצים עילאיים לשמר בידיו מספר חטופים חיים – ולכן אני בעד עסקה של כולם בבת אחת במחיר של הפסקת המלחמה, ואם לא ילך - אז להציל מהר כמה שיותר חטופים. זו המשימה שלנו ואין דחופה ממנה, חשובה ממנה או ערכית ממנה.
"הוא אוהב אותנו, אבל אוהב את עצמו יותר"
יש לנו עסק עם אדם לא צפוי, שגורם לנתניהו נדודי שינה. הוא אכן אוהב אותנו מאוד, אבל אוהב את עצמו עוד יותר. הוא דואג לנו, אבל דואג יותר להשיג פרס נובל לשלום. הוא יכול לחיות עם איראן כמדינת סף גרעינית – אנחנו לא. הוא יכול לחיות עם איומים על גבולנו עם סוריה – אנחנו לא.
אני רוצה בחיל האוויר, בחיל השריון, בחיל החימוש, בדובר צה"ל ובשלישות - בנות ובני נוער שבשנת ה־י"ב שלהם ואף קודם, שגילו אכפתיות, מעורבות, דאגה ואחריות ויצאו לרחובות. בנות ובני נוער שהחליטו לקום מהכורסה, להתנתק מהמסכים ולהיאבק על עמדתם מימין או משמאל, במסגרת החוק עם החברים, עם הכיתה, עם המכינה, עם הישיבה ועם תנועות הנוער השומר הצעיר או בני עקיבא.
צעירים אלה יהיו חיילים טובים יותר, ילכו ליחידות הקרביות, יפנו לפיקוד וקצונה. כן, הם יורידו את הראסטות, תסרנה את האיפור, ישאירו את דעותיהם בבית וייכנסו בתורם ובדורם מתחת לאלונקה.
לכו ובדקו למשל היכן נמצאים כיום בצה"ל אותם בני נוער מהציונות הדתית שלקחו חלק בהפגנות הקשות טרם ההתנתקות. אני בטוח שהם קצינים מעולים. רק מי שמעורב, אכפתניק ומוכן לצאת מאזור הנוחות שלו – אוהב את המדינה וייתן לה גם את חייו אם צריך. את אלה – דתיים וחילונים, מימין ומשמאל, תומכי הממשלה ומתנגדיה – אני רוצה כחיילים וכמפקדים בסדיר ובמילואים. אני סומך עליהם שכלובשי מדים הם ישאירו את דעתם בבית.
אני סבור שהרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר (שנכווה ברותחין ערב המלחמה ונזהר כעת בצוננין) קיבלו החלטה מהירה מדי ועוצמתית מדי כשהשעו את חותמי העצומה להפסקת המלחמה ולשחרור החטופים. "הם בשירות מילואים פעיל", הסבירו. ואני מזכיר להם שחייל מילואים הוא מאה אחוז אזרח והוא בסטטוס של שירות מילואים פעיל רק כשהוא לובש מדים ומבוטח על ידי צה"ל. אני מקווה שימצאו דרך לתקן את העוול.
איפה סופרי הילדים?
חשבתי לעצמי השבוע שסיפורה המרתק של ״בילי הכלבה מניר עוז״, ששרדה את השבי וחזרה הביתה, די מותיר אבק ל״עזית הכלבה הצנחנית״, ל״פלוטו הכלב מקיבוץ מגידו״, ואפילו ל״לאסי שובי הביתה״. סיפורה של הכלבה השמו״צניקית והגזעית הזו יכול להיות דרך מצוינת להסביר לילדים מה קרה כאן ב־7 באוקטובר. איפה סופרי הילדים ויוצרי הסרטים?
יש למה להתמכר
לפני החג אחזו בי חולשה וכאבי שרירים, וד"ר עודד הורן קבע שמדובר בסוג של שפעת ושאני צריך לנוח. לקחתי אותו ברצינות, ביטלתי לו"ז ונחתי יומיים. לא ראיתי חדשות כלל, ולראשונה בחיי התמכרתי לסדרות ("הלוטוס הלבן", קצת באיחור אני יודע). אחר כך בא החג והתמכרתי גם אליו, לנכדים, לטבע, לריח הפריחה, למאכלי החג, לריחות האביב ולכל כך הרבה אנשים טובים שפגשתי. זה באמת ממכר. שנהיה טובים וראויים, מועדים לשמחה ושבת שלום.
התרעות פיקוד העורף