חבר? נתניהו הוא רק קלף – וטראמפ כבר זרק אותו מהחפיסה

ההצלחה של מנהיגים כמו ארדואן, פוטין, נתניהו וטראמפ מעוררת שאלות על הדמוקרטיה של המאה ה-21 ועל ניצול הפרצות במערכת הדמוקרטית כדי לשמור על שלטונם - בעזרת דמגוגיה והפחדה

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
בנימין נתניהו, דונלד טראמפ
בנימין נתניהו, דונלד טראמפ | צילום: רויטרס
7
גלריה

זה זמן מוזר. לא בגלל שהוא חדש, אלא משום שהוא ישן. כמה ישן? הוא היה פה תמיד. זמן שבו אינטרסים פרטיים של מי שהשתלט על מרכזי הכוח במקומות שונים בעולם, קובעים את התנהלותו של העולם. ככה התחילה מלחמת העולם הראשונה. והשנייה. ובעצם אנחנו בסוג של מלחמת העולם השלישית. בהתחלה זה היה ניראה כמו עניין דתי שהונע על ידי סעודיה, קטאר טורקיה ודעא"ש ועבר לפסים הרבה יותר מעשיים של כוח חשוף, כסף אנרגיה משאבים והגמוניה.

במשך שנים הבטנו על מדינות באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה כעל רפובליקות בננות דפוקות שבהן אין לאזרח דבר לעשות מלבד מלהתבונן במציאות ולהתגונן בפניה, להתחבא ולהעלם, לשלם ולשחד, או להתחבר למוקני הכוח והשחיתות.

מדינות ניצלו או עברו למושחת אחר כשהגיח כוח חיצוני שהרס את המנהיג והחונטה. כמו צפון ויטנאם שהרסה את החמר רוז' בקמבודיה, או הפלישה האמריקנית לפנמה כדי לסלק משם את נורייגה שהיה בובה אמריקנית, או כשאמריקה החליטה לערוך הפיכה צבאי תבצ'ילה ולהעלות את פינושה כדי לסחוט את צ'ילה.

אם כי לעתים קורים גם זעזועים פנימיים שמצליחים להרחיק מנהיגים מהסוג הזה כמו את מרקוס בפיליפינים בשנות השמונים של המאה ה-20 שמרד עממי העיף אותו ואת אישתו אימלדה (שמינה לסגנית נשיא והתהדרה באוסף של אלפי נעליים יקרות).

אבל מאז שנות השמונים בהם התרחשו רוב השינויים האלו קרה משהו. הדמוקרטיה המערבית שנראה כאילו נצחה עם נפילת מסך הברזל ב-1989, נעשקה ב-30 השנים האחרונות מבפנים. אופורטיוניסטים שקדנים ומושחתים למדו את חולשותיה על מנת להפוך אותה לקליפה ריקה שאפשר להיכנס וללבוש אותה ולהסוות כוונות אמיתיות במלל שנשמע כמו ג'יבריש. התהליך הואץ עם הרשתות החברתיות והחלשתם של אמצעי התקשורת המסורתיים.

הצלחתם של אנשים כארדואן, פוטין, נתניהו ,אורבן וטראמפ – היא העולם העכשיווי אליו נקלענו, עם ברבע הראשון של המאה ה-21. השליטים שהצליחו להיבחר בצורה דמוקרטית על ידי ניצול הפרצות בשיטה ועל ידי הטיית בחירות בעזרת דמגוגיה דתית, אנטי ממסדית או יצירת גלי שנאה והפחדה, הם עשו את זה למען עצמם תחת העמדת פנים שהם עושים את זה למען האדם הפשוט או כדי לשמור על המדינה ולהעצים אותה. שימוש בקליפה מסורתית ובכמו דמוקרטית ועל מנת לשמר את מעמדם, בעודם מכפיפים לטובתם את הכוחות המזויינים של המדינות – צבא, משטרה ואירגוני ביון.

רג'פ טאיפ ארדואן, אחמד א-שרע
רג'פ טאיפ ארדואן, אחמד א-שרע | צילום: Murat Cetinmuhurdar/PPO/Handout via REUTERS

את ההפיכה באיראן עשו הליברלים, חומייני ואנשי הדת השתלטו על ההפיכה שהעיפה אל רודנותו של שאח האירני, טיהרו את הצבא והקימו את הבאסיג' ומשמרות המהפיכה ובכך יצרו לעצמם משטרה וצבא נאמנים לשילטון וחסרי עכבות.

ארדואן טיהר את הצבא המשטרה ואת ה MIT, המוסד הטורקי והפך אותם לכלים בידיו, שומר על מסגרת דמוקרטית לכאורה. פוטין הגיע מתוך הק.ג.ב (פ.ס.ד של היום) והפך את הארגון את המשטרה והצבא למשרתיו ואת בתי הכלא למוציאי המדיניות שלו. (דומה אה?) טראמפ מבצע טיהורים נרחבים בצבא, בבולשת הפדרלית וב־ CIA על מנת להגיע לאותו מצב.

וכל ההקדמה הזו באה להגיד, שמה שאתם רואים במזרח התיכון ובחלקים אחרים בעולם אינו הגיוני, מועיל או דומה למה שהיה פה עד לפני כמה שנים. מוסר ושיקול דעת ומחשבה על טובת הציבור אאוט וההתנהגות הכאוטית והלא צפויה, הגחמות ופטפוטי הסרק חסרי האחריות הם הדבר העכשיווי רוב העולם מביט בהם בתדהמה כאל תופעת טבע – זוהי תופעת הטבע הנוכחית. הטבע האנושי, קצה הפירמידה של היושבים בראשה, אוספים את הכסף והזהב מההמונים ושולחים אותם להיטחן במאבקי כוח אגוצנטרים.

עלי חמינאי
עלי חמינאי | צילום: רויטרס

אצל המצרים היה ראש הפירמדה מכוסה בסגסוגת זהב על מנת לקלוט את קרני השמש ולזהור למרחקים, מסנוורים את המביטים. מזכירים להם של מי הכוח השילטון וחיי הנצח. מה שהיה הוא שיהיה. וכמה שזה נשמע מדאיג, יש לזה גם צדדים מרגיעים כשבוחנים את הנפשות הפועלות ואת מה יקרה לנו במרחב המזרח תיכוני שנדמה לנו שאנחנו משפיעים עליו. ייתכן שהשפענו. נגמר.

סיפור המכסים שטראמפ מטיל על אירופה סין ומדינות אחרות ובהן ישראל הוא לגמרי גחמה פרטית. להראות למי שמולו שהוא בעל הכוח. הכלכלה הגדולה בעולם. זו שמחזיקה את המטבע העולמי - הדולר. נשחק בצ'יקן ואראה לכם למי יש יותר גדול. אני חבר של פוטין ולכן זלנסקי פתח במלחמה. ארדואן הוא דווקא בחור נחמד וישראל והכורדים ישלמו את החשבון.

ואיראן? מה עם איראן? הגרעין האירני, מלך הספינים וההפחדות של נתניהו, לא באמת מעניין את טראמפ. ישראל היא פיון קטן. מבחינת טראמפ, האיש שקם בבוקר ומחליט החלטות שאין בינן לבין ריאל פוליטיק דבר, ישראל לא באמת נחשבת (מה שמעיד כמה נתניהו לא נחשב). הכל אישי. הוא מכיר את נתניהו ויודע בדיוק מה בנו בכורו עושה באמריקה ועל איזה אינטרסים הוא מגן. כמו שיודע ראש המוסד הישראלי שמגן עליו ולכן צריך בדיוק באותו עניין להסית נגד ולהסיט את ראש השב"כ שמסרב לשתף פעולה עם נתניהו בגלל שגם הוא יודע מה הוא עושה שם. עסקיה של משפחת נתניהו ברורים לטראמפ עד שיגע בעסקים של טראמפ. ומבחינת טראמפ אמריקה היא עסק שלו.

דונלד טראמפ, בנימין נתניהו
דונלד טראמפ, בנימין נתניהו | צילום: רויטרס

כמה אנחנו קרובים למלחמה עם טורקיה ואיראן? ולמה לנו מלחמה בכלל עם טורקיה ועם איראן?

התשובה בקצרה היא שאנחנו לא קרובים. המקרה האיראני זו גחמה של נתניהו וטראמפ לא חושב שהיא כזאת חשובה. איראן מספקת נפט לסין וזה חלק מהמלחמה הפרטית של טראמפ נגד הסינים, שבה הוא רוצה לנצח. מי ינצח בקרב על המים הכלכליים של האוקיאנוס השקט לא ממש מעניין את טראמפ. הוא והסינים יכופפו ידיים עד שיסכימחו מה של מי. לא מעודד במקרה של טאיוואן, יפן או אוסטרליה.

טראמפ משתמש בנכסים (ומבחינתו מדינות הן נכסים וכלי משחק), על מנת לפגוע בכלכלה הסינית. וכך, למרות שהוא אידיוט פוליטי מושלם, ייתכן שיצליח להרתיע את סין בעזרת הפגיעה בכלכלתה. בדרך הוא מהמר על הכלכלה האמריקנית שגם אנחנו תלויים בה. ואין לו סיבה אמיתית לפגוע באיראן, אלא אם כן איראן תמשיך להשקות את סין בנפט.

נשיא סין שי ג'ינפינג
נשיא סין שי ג'ינפינג | צילום: רויטרס

מאז ביטול ההסכם הטוב של אובמה, רצו האיראנים לגרעין. טראמפ לא ייתן לנתניהו יותר להתעסק בעניינים האלו ולהתערב בענייני אמריקה. הסירוב לפעולה ישראלית באיראן ואת ההחלטה להכות בח'ותים ולהוציא אל ישראל מהמשחק, היא על מנת להדגים לאיראנים שהוא רציני.

וסוריה? לא הכורדים ולא הישראלים ולא הפלשתינאים מעניינים את טראמפ. חיבתו נתונה לארדואן. לארדואן יש שאיפות במרכז אסיה שמתנגשות עם סין. מצוין. ארדואן תוחם גם את רוסיה שהיא עקרונית בצד של איראן. מצוין. טראמפ משלם לפוטין באוקראינה ולוקח ממנו באיראן וטורקיה. וארדואן שיעשה מה שהוא רוצה עם סוריה. המסר לנתניהו הוא שישב על הקווים ושיפתור את הבעיות עם ארדואן.

פעילות כוחות צה''ל בדרג' תופאח, רצועת עזה
פעילות כוחות צה''ל בדרג' תופאח, רצועת עזה | צילום: דובר צהל

מבחינת טראמפ ישראל עשתה את חלקה בכך שהחלישה ופגעה בפרוקסי של איראן. מעצמה אזורית? בערך. כך שניתן לומר בזהירות שמלחמה עם איראן לא תהיה בקרוב. ובאותה זהירות ניתן לומר שטורקיה וישראל ימצאו וימציאו קווי השפעה אדומים בסוריה. והחיזבאללה לא יצליח להרים ראש ובאותה נשימה, נתניהו יכול להמשיך לשחק את המשחק שהוא משחק כבר לפחות עשור עם קטאר – עניינים של כסף וקניית השפעה במערכות בחירות מקומיות כדי שיוכל להשתלט על הדמוקרטיה הישראלית.

וחטופים? טראמפ הוא של עשירים ושולח את לחמו. מרים אדלסון היא זו ששומרת על החטופים וטראמפ נפגש איתם בגלל. הצעצוע של נתניהו והמשפיענית על טראמפ. וכמובן שלא תהיה מלחמה עם מצרים. בעיקר כי מצרים מחזיקה בתעלת סואץ. צבא אמריקני ענק וקטלני לא נכנס למשטר ולהעלים את הח'ותים על מנת שישראל ומצריים יתקוטטו וייסגרו ציר סחר עולמי.

נשיא מצרים ויורש העצר הסעודי. בן סלמאן מעניק גיבוי ליוזמה המצרית
נשיא מצרים ויורש העצר הסעודי. בן סלמאן מעניק גיבוי ליוזמה המצרית | צילום: רויטרס

הכל עסקים וכסף

נחמד אה? גם אם נצליח סוף סוף להיפטר מנתניהו ומשתפי הפעולה שלו, תהיה לנו מעט מאוד השפעה חוץ מאשר בביצות המקומיות. רק אנחנו נפתור את הבעיה בעזה ובשטחים. רק אנחנו והלבנונים נוכל לפתור את ענייני לבנון. השאר לא תלוי ולא קשור אלינו.

הסיפור הגדול קורה בתוך מי שיושב בראש פירמידות השליטה בארצות הברית, טורקיה, סין, קטאר ורוסיה. והז'יטונים הם ישראל, איראן, סוריה, כורדים, סוריה, לבנון, חמאס. ובמקרה שלנו החטופים. ואנחנו. והאיש שטראמפ בז לו יותר מכולם – נתניהו.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
האיום האיראני
/
שיחות הגרעין
/
נתניהו
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף