בתוך מציאות זו, המגעים עם וושינגטון הופכים לכלי אסטרטגי. מבחינת איראן, עצם קיום שיחות ללא הסרת סנקציות ייחשב לכניעה, ומבחינת טראמפ, שיח ישיר ייחשב לניצחון דיפלומטי.
טראמפ הבהיר פעם אחר פעם כי האופציה המועדפת עליו היא לפתור את בעיית הגרעין האיראני בדרך דיפלומטית. כבר בנאום הניצחון שלו בליל הבחירות הוא אמר: "אני לא אתחיל מלחמות, אני אסיים אותן", במסר שנשמע גם בישראל ובטהרן. עם זאת, כעת, כשיש תחושת דחיפות גדולה בישראל ובארה"ב בשל ההתקדמות שרשמה טהרן בפיתוח תוכנית הגרעין שלה, טראמפ מסלים את איומיו ומבטיח כי אם איראן תסרב להגיע לעסקה, היא תחווה הפצצות "מהסוג שמעולם לא ראתה".
הנשיא אף דיבר מפורשות על תקיפה משותפת של ישראל וארה"ב כשאמר כי "ברור שישראל תהיה מעורבת, היא תהיה המובילה של זה". טראמפ גיבה את איומיו בתגבור הכוחות האמריקאיים באזור, שאליו שלח גם מפציצים אסטרטגיים וחמקנים.
למרות הידידות ההצהרתית, ישראל צריכה להיערך גם לאפשרות שתצטרך לפעול לבדה כדי להבטיח את ביטחונה. האופציה לעימות צבאי נוכחת תמיד – במיוחד כאשר לחץ כלכלי לא מניב תוצאות פוליטיות. תקריות יזומות במפרץ הפרסי, הפלות מל"טים והתקפות על מתקני נפט בסעודיה מצביעות על כך שאיראן מוכנה להשתמש באלימות מבוקרת לצורך העלאת המחיר שארה"ב ובעלות בריתה משלמות על הסנקציות שהוטלו עליה.
האירופים עוקבים בדאגה
אם המו"מ ייכשל או ייתקע, ואם אחד הצדדים יחשוב שהשני מפר את כללי המשחק, הסבירות לקיום עימות תעלה באופן חד. ישראל, מבחינתה, ממשיכה להתכונן לאפשרות של עימות ישיר או עקיף, בעיקר דרך חיזבאללה או מיליציות שיעיות בסוריה.
גם איראן לא יושבת בחיבוק ידיים. היא מעבירה לעיראק טילים ארוכי טווח היכולים להגיע לאירופה, ובכך מעבירה מסר הן לארה"ב ולישראל. איראן לא זנחה את רצונה להגיע לנשק גרעיני, וכשהיא חוזרת שוב ושוב על המסר שברצונה בהשמדת "הישות הציונית", על העולם להתעורר ולהטיל את כל כובד משקלו לצורך הטלת סנקציות משתקות על מדינת הטרור הזאת.
המו"מ (או אשלייתו) בין ארה"ב ואיראן מתקיים בתוך סערה עולמית של אי־ודאות כלכלית וביטחונית. ישראל מנסה להשפיע, אך כאמור נערכת גם לכך שתיאלץ לפעול בכוחות עצמה. סיכוי להסדר? קיים. סיכוי להסלמה? לא קטן.
התרעות פיקוד העורף