רכבת הקואליציה נעה קדימה, ועימה הרפורמות והשינויים שאותם היא שואפת להעביר. רכבת זו אינה שועטת בפראות. הקואליציה אינה משיגה בקלות את יעדיה המוצהרים. יש מקלות בגלגלים ויש מחסומים בדרך, שאותם היא צריכה להסיר. אולם היא נעה קדימה על פי הגדרת מטרותיה, ולא תמיד היא שוגה. לשם דוגמה, במבט רחב ואובייקטיבי, כוח הייעוץ המשפטי רב מדי בישראל ולעיתים אף סותר את מדיניות הממשלה.
הבעיה אינה טמונה תמיד בצדקת העקרונות, אלא בדרך יישומם. חוק הקובע כי יועצים משפטיים לא יכהנו יותר משמונה שנים - הוא חוק נכון. משרת יועץ משפטי למשרד ממשלתי אינה צריכה להיות משרה נצחית. העיקרון נכון. אבל אם המינוי החדש שייעשה יהיה של אדם הנעדר נאמנות לחוק, חסר עצמאות וכפוף אישית למי שמינה אותו – העיקרון יהפוך להרס מעמדו של הייעוץ המשפטי.
הצעת החוק למינוי שופטים עברה לא בגרסתה המקורית. אינני תומך בה, אולם אין ספק שיש בה ניסיון ליצור איזון בין שליטת הקואליציה והאופוזיציה במינוי שופטים, והיא תהיה תקפה רק לאחר תום תקופת כהונתה של הכנסת הנוכחית. אפשר לפסול טוטאלית את מבנה ההצעה החדשה. אפשר להצביע על מגרעותיה – אבל אפשר גם להצדיקה. הדבר מותנה בהשקפת עולמו של המתבונן.
אך רכבת הקואליציה נעה קדימה, ועל קרונותיה נושאים גדולים הרבה יותר מהגבלת תקופת הכהונה של יועצים משפטיים או משינוי מבנה הוועדה לבחירת שופטים. נושאים כבדי משקל, קריטיים, גורליים ממש, כאן ועכשיו, לחיי המדינה כיום ולעתידה.
הנושא הראשון הוא המשך השתמטותם של החרדים מנשיאה בעול הביטחון במדינה, מההשתתפות בהגנה עליה. הנושא השני הוא העברת משאבי מדינה אדירים לשותפות בקואליציה, לא על שום צורך הגיוני או ענייני, אלא רק על מנת לקנות כוח שלטוני, על חשבון המשרתים בסדיר ובמילואים וכלל משלמי המיסים. והנושא השלישי, אולי הדחוף והחשוב יותר, הוא סיומה של המלחמה ברצועת עזה. בשפה פשוטה: סיכום שלב ב’ של ההסכם עם חמאס.
כל אחד משלושת הנושאים האלה הוא גורלי, ומשפיע עמוקות על חיינו כיחידים וכאומה. טיפול נכון בשלושתם ישנה את החברה ויחרוץ את עתיד המדינה. אז בשלושת נושאים אלה: איפה האופוזיציה? כיצד היא תוכל להרים תרומתה כדי למנוע את ההרס?
בספרו האחרון והחושפני מאוד, “מלחמה וחלום”, כותב ח”כ יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, כי “הישראלים איבדו את אמונתם במילים. הלהג התקשורתי האינסופי שאליו התרגלנו גורם לרוב הישראלים לחשוב שלמילים אין שום משמעות, רק המעשים חשובים”. אומנם הוא כותב זאת בהקשר היסטורי אחר, אבל תיאור המציאות נכון. והציבור גם צודק.
רכבת הקואליציה מובילה אותנו אל סף התהום, ומילים של האופוזיציה לא יושיעונו. אנחנו זקוקים לאופוזיציה שתעשה מעשה: נועז, אמיתי, המכוון כולו לטובת המדינה, ללא שיקולים פוליטיים. הלוא אין לאופוזיציה היכולת לעצור את רכבת הקואליציה. הרוב שולט בהחלטות הכנסת ואף בחקיקה, ואפילו יהיה זה רוב של אצבע אחת. אכן, תפקיד האופוזיציה הוא להחליף את השלטון, אך עד אשר היא תוכל לעשות זאת, בבחירות חדשות, יישרפו פה שדות רבים והבית ימשיך לבעור.
האופוזיציה צריכה כיום לנקוט במדיניות שונה, לאתגר את הקואליציה ולהודיע כי אם הממשלה תנהג נכונה בשלושת נושאי המפתח, האופוזיציה תגבה את הממשלה ותמנע את נפילתה. כך תהיה הקואליציה משוחררת מאילוצים שלטוניים. היא תעמוד במבחן האמת, בשאלה האם היא מוכנה לפעול בדרך השומרת על עתיד המדינה וערכי הבסיס שלה, או שהיא מתנכרת ואדישה לערכי יסוד של צדק ויושר ולמפעל הציוני כולו.
זו אכן שאלה של סדר עדיפויות. יש שלל נושאים חשובים מאוד בעיני רבים מאיתנו. אבל כאן ועכשיו, אם בשלושת נושאים אלה נעשה את מה שנכון לעשות על פי ערכי המדינה המוגדרים, תהיה לנו מדינה אחרת – ואנחנו נשוב אל המחויבות שלנו להגשמת החזון הציוני ונפסיק לנהל מלחמה חסרת תכלית שתעלה לנו בדם רב, ובסופו של דבר תחליש אותנו כלפי פנים וכלפי חוץ.
התרעות פיקוד העורף