הדי הקולות מישיבת הקבינט ביום שלישי העלו בבת אחת לשיח הציבורי את נושא המשך המערכה בעזה. אני סבור שכולנו היינו מעדיפים שלא ידלפו דברים מהחדר הסגור (כמו שאמור להיות), בטח לא כאלו המשרתים את חמאס ואת חורשי רעתה של ישראל בעצם חשיפת המחלוקות מהותיות ובתיאבון שלהם להגבירן.
למול המידע העולה בדיווחים, אני טוען, שמקבלי ההחלטות אינם חושבים ומדברים בערבית, ולא מבינים באמת את חמאס ומה יניע אותו לשחרור חטופים נוספים גם במחיר של אי סיום המלחמה.
כבר למעלה משנה וחצי שאנו בתוך המלחמה, בכל החזיתות. פרק זמן ארוך שבו למרות שיש לנו הישגים לא מבוטלים, חלקם תקדימיים, לא הצלחנו, לפי שעה, להשיג במלואן את מטרות המלחמה בעזה כפי שהוגדרו ע"י הממשלה - שטח גיאוגרפי קטן מאוד, עליונות צבאית מובהקת של צה"ל – ובכל זאת.
עיקרי הסיבות למה טרם הכרענו את חמאס כבר ניתנו - אי החזקה קבועה של הקרקע, ממשל ביידן והכנסת סיוע הומניטארי, מרגע שנכנס אי השתלטות על חלוקת הסיוע ההומניטארי - שאיפשרו לחמאס לברוח, למלא את כיסיו ואת מחסניו ולהוסיף ולהטיל את חיתתו על הציבור בעזה. הכל נכון. אלא שמאז כבר השתנה הממשל בארה"ב, יישמנו הפסקת אש ארוכה יחסית במהלכה שוחררו חטופים, התחלף דרג הפיקוד בצה"ל, והחלטנו על סיום הפסקת האש וחזרה ללחץ הצבאי (שמיושם כבר מזה כחודש).
יש המשייכים ללחץ הצבאי את הנכונות של חמאס לעסקאות שחרור החטופים שכבר נעשו, ולכן טוענים שרק המשך הלחץ הצבאי והעצמתו יביא את חמאס לשחרר חטופים נוספים גם כשלא מובטח לו סיום המלחמה.
התשובה שלי לכך היא שחשוב מאוד להבין את הצד השני ומה מניע אותו. חמאס בורח מעימות צבאי ומנסה לשמר כוחות, כי הדבר הכי חשוב לו הוא היום שאחרי ובטח לא עימות צבאי עם צה"ל החזק.
להערכתי, ככל שהלחץ הצבאי יגבר הוא יסתיר את אנשיו טוב יותר (ללא מדים ונשק שיוסתרו) בקרב כמעט שני מיליון עזתים ברצועה, שצה"ל נמנע מטיפול בהם, כולל כניסה למחנות ההומניטריים שלהם. יתירה מכך, חמאס סבור שכלל ההישגים הצבאיים עד כה הם הפיכים, ובתהליך לא מאוד ארוך לאחר המלחמה אפשר יהיה לשקם את יכולותיו הצבאיות. עוד אדגיש, כי לחץ כזה, צפוי לסכן את החטופים שנותרו ברצועה. לכן, רק מהלך צבאי כולל שלא יוגדר עוד כ"לחץ" אלא ככיבוש הרצועה וסילוק חמאס פיסית, כולל כניסה לאזורי המחסות ההומניטריים ברצועה ולמנהרות שעוד נותרו בידיו - יכריע את חמאס.
האם יש דרך אחרת ישראל עצמו הקורא, שבו אפשר לגורם לחמאס לשחרר חטופים מבלי לוותר על הכרעת חמאס? תשובה שלי היא - כן יש כזו.
בשונה מ"רק לחץ צבאי", הרעיון הוא ליצור "לחץ אזרחי" על הארגון. כלומר - מי שמבין את חמאס, רואה כי לאורך כל המלחמה מה שחשוב לחמאס הוא שליטתו בפועל ביום שאחרי ושימור הממשק עם האוכלוסיה (שמאפשר לו ריבונות ומשמש אותו ואת בכיריו בהסתתרות), ודווקא לא תשתיותיו הצבאיות (למעט פעילים).
מכאן – שאם ניקח לו את מה שחשוב לו באמת, סביר שנראה תזוזה בצד השני. דווקא את זה הלחץ הצבאי לא יודע לעשות.
כל שצריך לשאול הוא מה יוצר גם כיום את הממשק הישיר של חמאס לציבור בעזה ויוצר לו תקווה ליום שאחרי? והתשובה היא - חלוקת הסיוע ההומניטארי וחלוקת המזון (ושימור ריבוי של אוכלוסיה נזקקת ביום שאחרי).
אומרים –איזהו חכם הרואה את הנולד – לטעמי ברור שישראל לא תוכל להרשות לעצמה, עם התדלדלות מוחלטת של המלאים במחסנים בעזה, להגיע למשבר הומניטארי חריף ברצועה, מה גם שלטעמי זה די ברור שחמאס ינסה לנהל בדיוק כזה קמפיין בינ"ל כדי לאלץ אותה לעצור. מכאן המסקנה הבלתי נמנעת היא שישראל תצטרך, למרות ההצהרות הלוחמניות, בסבירות גבוהה לחדש הכנסת סיוע לעזה (מפוקח ומינימלי).
גם אני הייתי מעדיף שלא להכניס עוד סיוע הומניטארי לעזה, אבל אם אנו מעוניינים בשחרור חטופים, הסיוע הזה הוא נקודת הממשק העיקרית של חמאס לאוכלוסיה בעזה כיום והוא הפנים של הריבון ברצועה בפני כל עזתי שנתפוס ברחוב.
לפיכך, כנראה שנכון, כבר עתה, ליטול בעלות על הנושא.
האסטרטגיה: ייתור חמאס - להפוך את אותו למיותר.
האמצעי: למצוא דרך להכנסת סיוע הומניטארי (מוגבל ובפיקוח הדוק) לרצועה כך שמי שיחלק אותו לא יהיה עוד חמאס. במקביל להשתמש בזה כאמצעי להתחיל לממש את תוכנית ההגירה מרצון בהיקפים גדולים.
שני התהליכים האלו הם "לחץ אזרחי" שחייב לבוא במקביל לזה הצבאי. האחד לוקח מידיו של חמאס את הממשק לציבור ויוצר אצל האוכלוסיה בעזה, לראשונה, ריבון חלופי לחמאס, והשני מרוקן את הרצועה מ"נשלטים" ומאיים אסטרטגית על התפיסה של חמאס כמגן האוכלוסיה בעזה והרעיון הפלסטיני. הם צפויים להלחיץ מאוד את חמאס, להערכתי פי כמה מ"הלחץ הצבאי", ולהביא לשחרור חטופים נוספים ואולי לויתורים משמעותיים נוספים מצד חמאס, גם ללא התחייבות לסיום המלחמה.
ולכן, הפוך ביחס לאמירות הנשמעות מאיזור מקבלי ההחלטות - כל עוד אנו מעוניינים בשחרור חטופים מבלי לסכנם, רק הלחץ האזרחי כשהוא משולב עם זה הצבאי יעבוד, ויש דווקא להכניס סיוע הומניטארי (מינימאלי) - כדי לייתר את חמאס וליצור, לראשונה, ריבון אחר ברצועה.
התרעות פיקוד העורף