“מה יהיה כשלא נהיה?”, שאלה בזמנו אמי, הסופרת והמתרגמת רות בונדי, שורדת אושוויץ ומחנות נוספים, על הימים (שאכן הגיעו) שבהם היא וחבריה שורדי השואה כבר לא יהיו כאן. בדרכה האירונית ענתה: “העולם ימשיך כסדרו, לאחדים אפילו יוקל”. אבל האמת היא שלנו, בני הדור השני לשואה, לא הוקל, אלא בדבר אחד – בעובדה שהורינו אינם בחיים לראות מה קרה למדינה שהקימו.
הזכרתי תמיד גם את תובנות ההישרדות של אמי, שכללו בין השאר דגש על גבורתם האישית של מי שהלכו למוות עם ילדיהם, או הוריהם, אף שיכלו להינצל, וגם את הציווי המוסרי החזק שההורים השורדים השאירו לנו: לנצל כל יום כאילו היה מתנה, ולנסות כמיטב יכולתנו לעשות טוב בעולם. וזה עבד בסדר, פחות או יותר, עד 7 באוקטובר. מאז, כל הקלפים נטרפו: מצד אחד, ראינו ושמענו דברים נוראים כל כך, שרק בשואה שמענו עליהם. מצד שני, אי אפשר להתחמק מהעובדה שבימים האלה, בעזה, ישראל מבצעת פשעים באוכלוסייה אזרחית – הפצצות שגורמות להרג ילדים, נשים וזקנים, הגליה, חיים ללא מינימום תנאי היגיינה, חסימת סיוע רפואי. הסיפורים מתועדים.
כן, ברור לכולנו איך הדברים התחילו ומי אשם, ומה ההבדל בין מערך ההשמדה הנאצי השטני לכל רצח אחר. אבל דווקא מהורינו, שחוו את מה שחוו, ואין להאשים אותם בתמימות, יצאה הקריאה שנהיה רגישים יותר מכולם לעוולות, לגזענות, לרודנות ולאלימות. אחרת, מה למדנו? לאיזה עולם נגדל את ילדינו?
ב”מנשר ניצולי השואה”, טקסט מכונן של ציווי מוסרי מטעמם של השורדים (הוקרא לראשונה על ידי ניצול השואה צבי גיל ז”ל ביד ושם בשנת 2002), נאמר: “כשאנו, ניצולי השואה שהזיכרון צרוב בבשרנו, באים להעביר את לפיד הזכירה לדורות הבאים, אנו מעבירים עימו גם את המסר היהודי שהזיכרון צריך להוליד למעשה ולמחויבות מוסרית... כחלק מזיכרון השואה, אנו קוראים לחתור ללא לאות לשמירה קפדנית על חיי אדם ולהימנע משפיכות דמים... לקחי השואה חייבים להיות הקוד התרבותי של חינוך לערכים הומניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסבלנות ולסובלנות, ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות”.
ובמילותיה החריפות עוד יותר של אמי (בטור ליום השואה בשנת 2014): “חייבים להתמודד עם העבר, אך קודם כל חייבים לדאוג לעתיד. לאומנות יהירה, חוסר סובלנות לאחר ולשונה, אלימות במסווה של פטריוטיוּת, אטימוּת למצוקת מבקשי מקלט, שנאה לערבים וחינוך לעליונות, אינם מבשרים את הטמעת משמעות ההשמדה – שהרוע והאכזריות לא פוסחים גם על עם בעל תרבות, מפותח מבחינה מדעית וכלכלית ככל שיהיה".
אלה דברי הורינו שעברו את השואה, וזה הציווי והמסר שאני וחבריי נזכיר גם ביום השואה הזה.
התרעות פיקוד העורף