ישראל חצתה קו אדום נוסף: התצהיר החתום שהגיש ראש השב"כ רונן בר לבית המשפט העליון השבוע, לכאורה כחלק מהליך משפטי נגד פיטוריו, אינו אלא כתב אישום היסטורי נגד בנימין נתניהו. מדובר במסמך שמחייב פתיחה מיידית של חקירה פלילית.
זהו התצהיר החמור ביותר שנמסר מעולם על ידי ראש מערכת ביטחון מכהן במדינת ישראל. בר מפרט כיצד נדרש שוב ושוב להשתמש בכוחו ובסמכותו של שירות הביטחון הכללי למען האינטרסים האישיים, הפוליטיים והמשפטיים של נתניהו:
נתניהו דרש מהשב"כ לסייע בעיכוב או שיבוש ההליך הפלילי נגדו, ובפרט ללחוץ על בר להוציא חוות דעת מקצועית — שנוסחה למעשה על ידי מקורביו — שהייתה הופכת את הופעתו בבית המשפט לבלתי אפשרית מבחינה לוגיסטית. בר סירב.
נתניהו דרש מהשב"כ לעקוב ולנקוט צעדים נגד מפגינים ומתנגדי ממשלה, לרבות זיהוי מממני המחאה. גם לכך בר התנגד, בהסתמך על מגבלות החוק והאתיקה.
נתניהו ביקש שהשב"כ יפקח על עיתונאים, כולל לפי הדיווחים ניסיון להטיל איפול תקשורתי על תנועותיו — מהלך מצמרר של פגיעה בחופש העיתונות.
נתניהו דרש מבר לגלות נאמנות אישית לו במקרה של משבר חוקתי, וציפה ממנו לציית לראש הממשלה — ולא לבית המשפט העליון. מדובר בדרישה בלתי חוקית בעליל, שמעידה על כוונה מובהקת לגייס את זרועות הביטחון לעימות אפשרי מול מערכת המשפט.
ולכן, לא מפתיע שלפי התצהיר, ביקש נתניהו להוציא מהחדר את העוזרים והקלדניות בשיחות רבות עם בר — בניסיון שקוף להימנע מכל תיעוד. אין כאן פרשנות. אין כאן מתקפה פוליטית. יש כאן תצהיר חתום, בשבועה, של ראש שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל — אדם עם גישה לכל מסמך מסווג, ללא מניעים פוליטיים, ועם הרבה מה להפסיד. ובכל זאת, טרם נפתחה חקירה משטרתית.
בכל מדינה מתוקנת, תצהיר כזה היה מוביל לפתיחת חקירה פלילית מיידית. אך בישראל של 2025, המשטרה נמצאת תחת פיקודו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר — קיצוני מורשע שחב את מינויו לנתניהו, ואין לו כל עניין לפתוח בחקירה. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, נמצאת בעצמה תחת הליך הדחה — וייתכן שהיא נרתעת מהפעלת סמכותה. אבל החוק הוא החוק — ומה שבר תיאר דורש חקירה.
הדבר שצריך לקרות עכשיו פשוט: בהרב־מיארה חייבת להורות למשטרה לפתוח בחקירה פלילית, בפומבי ובלי התחמקות. אין כאן קביעה באשמה — אלא פעולה מינימלית של ניקיון מוסדי. ראש ממשלה מכהן הואשם, על ידי ראש השב"כ, בניסיון לרתום את שירותי הביטחון לצרכיו המשפטיים האישיים. זה לא רק לא מוסרי. זה כנראה פלילי.
אבל אסור להשאיר זאת רק בידי היועמ"שית. כל סיעות האופוזיציה חייבות לפעול יחד. עליהן לכנס מסיבת עיתונאים משותפת, ולקרוא לפתיחה מיידית של חקירה — כשהן מלוות בכל ראשי השב"כ והמוסד החיים, שיצהירו בקול אחד: דבר כזה מעולם לא קרה. לא בימי בגין, לא ברבין, לא באינתיפאדה השנייה ולא במבצעי חיסול. מדובר ברגע תקדימי.
התצהיר של בר גם מצייר את התמונה הרחבה: כיצד השב"כ התריע שוב ושוב על התחזקות חמאס — והוזנח. כיצד הודח בר מצוות המו"מ לשחרור החטופים ללא הסבר, בדיוק כשעמדו להתחיל שלב חדש בשיחות. כיצד מקורבי ראש הממשלה חשודים בקשרים עם קטאר — מדינה שנתניהו עצמו הגדיר כנותנת חסות לטרור. בר מבהיר: לא הודח בגלל כישלון. הודח כי סירב לציית.
זהו צופר אזעקה לאומי, שנכתב בשפה ברורה ומדודה על ידי אדם שהקדיש 35 שנים להגנת המדינה. עצם העובדה שהוא רואה בראש הממשלה המכהן איום על שלטון החוק — צריכה להטריד כל אזרח.
נתניהו חייב להיחקר, וכל רגע של השתהות הוא מסמר נוסף בארון הקבורה של הדמוקרטיה. ואם זה לא מזיז לחלק מהציבור — עליהם להבין שמוטציה שנתניהו מנסה לעצב כאן תוביל להגירה המונית, לעוני, ולחולשה קיומית מול אויבים מבחוץ.
הכותב הוא לשעבר העורך הראשי של סוכנות הידיעות AP באירופה, אפריקה והמזרח התיכון, ולשעבר יו"ר התאחדות העיתונות הזרה בירושלים