השנה, עשרות אלפי אנשים יצעדו בצעדות החיים ב-120 ערים ו-20 מדינות תחת הקריאה הברורה: “לא נשתוק!”. הם יצעדו לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה – אך לא רק. הם יצעדו גם כדי לומר אמת נוקבת על ההווה: אנטישמיות לא נעלמה. היא כאן – והיא מתגברת.
7 באוקטובר 2023 היה נקודת מפנה. במתקפה האכזרית של חמאס נגד אזרחים ישראלים, נחשפנו שוב לפרצופה של שנאת יהודים – לא רק ברצועת עזה, אלא גם על בימות העולם. הפיגוע המזעזע לווה בגל של שתיקה, הכחשה והכחשה מוסרית – באוניברסיטאות, בכנסיות, בתקשורת, ובמקומות רבים מדי שבהם היינו מצפים לקול ברור.
איך זה ייתכן? איך אחרי זוועות כאלה, אחרי שבני ערובה עדיין מוחזקים בעזה תחת התעללות קשה – העולם שותק?
השתיקה הזו איננה נייטרלית. היא שותפות. כי אנטישמיות אינה ניזונה רק ממילים של שנאה – היא ניזונה מהתעלמות. מהקטנה. מהיסוס. מהשוואות פסולות.
היום, כשקהילות יהודיות ברחבי העולם זקוקות לאבטחה, כשניצולי שואה תוהים אם העולם למד משהו – אנו מחויבים לשאול את עצמנו: מה פירוש “לעולם לא עוד”?
השואה לא התחילה במשרפות. היא התחילה בשתיקה. בזלזול. באדישות.
התרעות פיקוד העורף