השנה, עשרות אלפי אנשים יצעדו בצעדות החיים ב-120 ערים ו-20 מדינות תחת הקריאה הברורה: “לא נשתוק!”. הם יצעדו לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה – אך לא רק. הם יצעדו גם כדי לומר אמת נוקבת על ההווה: אנטישמיות לא נעלמה. היא כאן – והיא מתגברת.
7 באוקטובר 2023 היה נקודת מפנה. במתקפה האכזרית של חמאס נגד אזרחים ישראלים, נחשפנו שוב לפרצופה של שנאת יהודים – לא רק ברצועת עזה, אלא גם על בימות העולם. הפיגוע המזעזע לווה בגל של שתיקה, הכחשה והכחשה מוסרית – באוניברסיטאות, בכנסיות, בתקשורת, ובמקומות רבים מדי שבהם היינו מצפים לקול ברור.
איך זה ייתכן? איך אחרי זוועות כאלה, אחרי שבני ערובה עדיין מוחזקים בעזה תחת התעללות קשה – העולם שותק?
השתיקה הזו איננה נייטרלית. היא שותפות. כי אנטישמיות אינה ניזונה רק ממילים של שנאה – היא ניזונה מהתעלמות. מהקטנה. מהיסוס. מהשוואות פסולות.
היום, כשקהילות יהודיות ברחבי העולם זקוקות לאבטחה, כשניצולי שואה תוהים אם העולם למד משהו – אנו מחויבים לשאול את עצמנו: מה פירוש “לעולם לא עוד”?
השואה לא התחילה במשרפות. היא התחילה בשתיקה. בזלזול. באדישות.
לכן אנחנו מציבים היום סימן קריאה ברור:
“לא נשתוק!” – זו לא סיסמה. זו בחירה מוסרית.
זו קריאה לכל מי שעוד מהסס: הזמן לנקוט עמדה הוא עכשיו. לא אחר כך. לא בשקט.
כפי שאומר הנביא ישעיהו:
“לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט.”
גם אנחנו לא נשתוק.
הכותב הוא מייסד ונשיא תנועת March of Life – תנועה בינלאומית של צאצאי נאצים ומעגלי תומכיהם, שמארגנת במהלך החודש הקרוב כמאה צעדות תמיכה, פיוס וסולידריות עם העם היהודי ברחבי העולם