"השר (נתניהו) כלל לא היה מעורב בגיבוש העמדה ואף לא מצא לנכון להעיר הערות על העמדה שגובשה ללא מעורבותו", כתוב במסמך מסכם בעניין ההחלטות שהתקבלו במשרד התקשורת בעניין חברת בזק, שעליהן נסב תיק השוחד של ראש הממשלה. "לא הייתה מעורבות קודמת של השר בגיבוש המדיניות טרם הועברו המסמכים אליו לחתימה, ונוסח המסמכים הסופיים שהועברו לחתימתו של השר היה מוסכם על כל הגורמים המקצועיים שהיו מעורבים בגיבוש ההחלטה... ההחלטות הנוגעות לבזק שהתקבלו על ידי ראש הממשלה ושר התקשורת לא היו כרוכות בהפעלת שיקול דעת חריג לגבי בזק, וההחלטה התמצתה באימוץ עמדת הדרג המקצועי ללא דיון".
ובכן, מסתבר שמשרד המשפטים בדק את הנושאים הנוגעים להחלטות משרד התקשורת בעניין בזק וחתימות נתניהו, וקבע במפורש שההחלטות נעשו באופן תקין לגמרי, שלא הייתה שום מעורבות חריגה של ראש הממשלה שהיה אז גם שר התקשורת, ושהוא, כנדרש בחוק, בסך הכל הוסיף את חתימתו על מסמכים שהוגשו בסוף התהליך, לאחר שכל הדרגים המקצועיים המליצו ואישרו את המהלכים.
יתר על כן, חלקים ממכתב זה של זילבר מצוטטים בדוח מבקר המדינה בנושא – דוח שלא במפתיע מאמץ את מסקנותיהם של משרד המשפטים ומשרד התקשורת, על כך שלא נפל שום פגם בעצם ההחלטות של משרד התקשורת וממילא בחתימתו של השר עליהן. כיצד, אם כן, זה מתיישב עם החלטת היועמ"ש מנדלבליט בינואר 2020 להגיש כתב אישום בגין אותן חתימות של נתניהו, בלי שתהיה בכתב האישום כל התייחסות, ולו ברמז, לאמירות המזכות הללו של המשנָה שלו?
אם יאמרו אולי שמנדלבליט פשוט לא ידע על המסמך המזכה שחיברה דינה זילבר, הרשו לי להטיל באפשרות זו ספק. זאת לא רק בשל העובדה שמדובר במסמך הנוגע לראש ממשלת ישראל, אלא גם בשל העובדה שדינה זילבר שימשה כמשנה של מנדלבליט לאורך כל דיוני הפרקליטות בתיק ובעת ההחלטה על הגשת כתב האישום, וכן כי את תוכנו של דוח המבקר המזכה העלו הסנגורים בפני מנדלבליט בשימוע שהוא ערך לנתניהו.
התהפכו מקצה לקצה
אלא שאין זה רק שהפרקליטות לא הסבירה את ההיפוך הגמור שחל בעמדתה, היא גם במידה רבה הסתירה את עצם קיומה של העמדה המנוגדת שלה מ־2017. רק מתוך דוח מבקר המדינה, שכאמור פורסם ברבים, ידעו הסנגורים משהו על קיום אותו מכתב של זילבר, ועל כן דרשו לראותו. המכתב, שכולל את משפטי המחץ שהבאנו בפתיחת הדברים, לא הועבר להם על ידי הפרקליטות אלא לאחר שזו הוכרחה לעשות כן.
ולמה הפרקליטות הסתירה? הסיבה ברורה לנו – כי היא מחלישה עד היסוד את כתב האישום. אבל מה הייתה הסיבה הרשמית להסתרה? שהחומר לא נאסף על ידי התביעה. כלומר, החומר שנמצא אצל המשנה ליועמ"ש לא נאסף על ידי היועמ"ש שהגיש את כתב האישום... קומדיה, אני יודע, שחורה כמובן. אין מנוס מן המסקנה: התעלמות והסתרה שכאלה מעידות כאלף עדים על מידת חולשת טיעוניה (אם לנקוט שפה רכה) לקיומו של אשם – חולשה שהפרקליטות ללא ספק ידעה והבינה אותה.
אין אלה סתם מקרים של התנהלות רשלנית או של עצימת עיניים מצידה של הפרקליטות. מדובר בהסתרה, הסוואה והעלמה של מידע רב־חשיבות להגנת הנאשמים ושיש בו עניין לציבור כולו – הכל במודעות וידיעה. זוהי שיטתם של אלה המנסים לשכנע אותנו שהם "שומרי הסף" של המדינה.