סליחה שאני מתחילה במשהו כל כך שולי בשבוע עמוס דרמות מהותיות, אבל לשוליות הזו יש משמעות. טוביה, אחיו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', צייץ השבוע בטוויטר ש"כשזמיר אומר לדרג המדיני שהצבא לא יחלק סיוע הומניטרי בעזה, זה כמו שדן חלוץ היה אומר לשרון שהצבא לא יפנה אזרחים מהבית בגוש קטיף", והוסיף ש"שרון היה מעיף את חלוץ הביתה בבעיטה".
למה זה חשוב? כיוון שזה לא חשוב. הציוץ יצא אחרי ישיבת קבינט שבה בצלאל סמוטריץ' התחרפן מכך שגם הרמטכ"ל החדש אייל זמיר לא מתיישר עם הפנטזיות שלו על איך מנצחים במלחמה, בלי שיש לו איזשהו ניסיון אמיתי בכך. איך אפשר בכלל להשוות את אריק שרון, לוחם עתיר ניסיון שהציל אותנו בכיפור וגם חטף על לבנון, לאדם שסימן וי על שירות צבאי מקוצר בגיל 28 אחרי שלמד בישיבה? אז זהו, שאפשר.
אנחנו בעידן החוכמולוגיות המופרכות, הידוע גם בכינויו "עידן הפוסט־אמת", ולכן עם כל נושא שעולה לשיח, חייבים להביא בחשבון את העובדה הזו. אנחנו בעידן שבו אפשר לטעון כל דבר, ולכל טענה מופרכת עשויים להיות עוקבים ולייקים ושיתופים. אז למה לא.
עד לא מזמן חשבנו שהמדינה ירדה מהפסים, היום צריך להבין שפשוט כבר אין פסים. לכן, כשמישהו משווה את מה שקורה בימים האלה בישראל לאירוע כלשהו שקרה לפני 30 שנה, או 20 שנה, או אפילו חמש שנים, קודם כל צריך להעמיד אותו על טעותו. שום דבר שקורה עכשיו אינו בר השוואה לאירוע שקרה בישראל בעבר. חצינו קו. אנחנו בטריטוריה חדשה שהיא שטח הפקר, שבו קשה מאוד להבין מה באמת קורה. עכשיו, מתוך ההבנה הזו, אפשר לדבר גם על אירועי השבוע.
איש הישר בעיניו יחרטט
במסגרת ההפקר, סגן השר (לענייני מה? גם בעניין הזה מזמן איבדנו ספירה) אלמוג כהן סירב למסור עדות פתוחה במשטרה בנושא הפלישה לשדה תימן. עדות פתוחה פירושה שהוא לא חשוד, אלא עד ראייה. אבל כהן פשוט החליט לסרב, כי זו "פגיעה בזכויותיו" והוכחה ל"אכיפה בררנית", אף שלא אכפו לגביו כלום. אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לכך שאיש הישר בעיניו יעשה ויחרטט, כהן סיפק אותה.
ביום חמישי התקשורת נרעשה כי סטודנטים באוניברסיטת ייל השליכו בקבוקים על השר איתמר בן גביר שהגיע לתת שם הרצאה. עם כל הכבוד לאירוע המרעיש, השאלה היא אחרת. מי הגאון ששלח את השר הקיצוני, הכושל והעילג לתת הרצאה באוניברסיטה מובילה כדי לשכנע בצדקת דרכה של מדינת ישראל? האם חמאס מממן את זה? כי אם רוצים תוצאה אנטי־ישראלית, עדיף כבר לשלוח את גדעון לוי.
בהמשך לסאגה בבג"ץ סביב פיטורי ראש השב"כ, רונן בר הגיש תצהיר על דרישות לא חוקיות לכאורה שהציב לו ראש הממשלה, ושסירובו להיעתר להן היה הסיבה להליך הפיטורים החפוז, המנוגד למשפט המנהלי. כולנו עדיין במקום שבו אנחנו מבינים שתצהיר לבג"ץ, או לכל בית משפט, זה משהו שונה מציוץ בטוויטר, נכון?
כי בתגובה, משרד ראש הממשלה האשים את ראש השב"כ בשקרים, כמו גם בשלל מחדלים אחרים שבמקרה גם מסירים מהדרג המדיני כל אחריות ל־7 באוקטובר. במקביל, חברת כנסת קולנית במיוחד, כך על פי פייק ריפורטר, הפיצה שוב שמועה שלכאורה "חושפת" בגידות בשב"כ, והשמועה התחילה להתגלגל בין דמויות שונות ברשת.
ראש הממשלה שיגר סדרת ציוצים מחשבון הטוויטר הרשמי שלו על כך ש"רונן בר שיקר", כאשר לשאלה אם יגיש תצהיר משלו לבג"ץ, שהרי מדובר בסוגיה משפטית ולא תקשורתית, התשובה היא שהתצהיר יוגש ככל הנראה ביום ראשון, אבל בינתיים נעשית "עבודת הכנה". בתוך כל הכאוס הזה – אזרחי ישראל אמורים לתת אמון בממשלה כשהיא שולחת חיילים לשדה הקרב. ברקע ציינו את יום השואה, חמאס שחרר עוד סרטוני חטופים אומללים, ובאזור בית שמש השתוללה שריפת ענק ואנשים פונו מבתיהם.
בכל יום יש דרמה חדשה, העומס הוא בלתי ניתן להכלה, וסביבו אזרחי ישראל נדרשים להחליט אם הם מאמינים לממשלה, או אם הם מאמינים לבתי המשפט, הייעוץ המשפטי, הפרקליטות, צה"ל, המשטרה, השב"כ ו"ערוצי התבהלה״.
מצב כזה מעולם לא היה בישראל, והוא תוצאה של הרבה מאוד גורמים שייקח הרבה יותר ממאמר אחד כדי למנות אותם. מה שבטוח הוא שאנחנו מצויים במקום חדש, ולכן לא באמת יכולים לטעון שזה דומה למשהו שקרה בעבר. מקרה יחיד כזה או אחר ניתן אולי להשוות (בתנאי שההשוואה לא תהיה מופרכת כמו זו של אחיו של סמוטריץ'), אבל עומס כזה של תקריות לא ניתן להשוות לכלום. זה מעולם לא קרה, וזה מה שבאמת מייחד את התקופה.
כלום לא בסדר
בתוך שטח ההפקר הזה, אפשר להאשים את מי שרוצים באיזו תיאוריית קונספירציה שרוצים. אבל צריך לזכור שבסוף – זה שיטת ניהול. מי שמנהל את המדינה זו הממשלה, וזהו סגנון הניהול שלה. היא קיבלה השראה מדונלד טראמפ, אף על פי שמה שעובד בשבילו, לא יכול לעבוד כאן.
ארה"ב היא מעצמה, לא התרחש בה אסון נוראי כמו שהתחולל אצלנו ב־7 באוקטובר. צבא ארה"ב לא מורכב מהעם, וטראמפ מוגבל לכהונתו האחרונה, בניגוד לממשלה הישראלית, שרבים מחבריה לא התחלפו כבר תקופה ארוכה. כדי להישאר בתפקיד הם חייבים להתחמק מכל ועדת חקירה שתגלה את אחריותם – ולהאשים שלל אחרים באסון וגם בכאוס שנוצר עכשיו.
אבל הכאוס הוא שיטה. אם הממשלה לא תאשים ותפיץ ותהתל, איך היא תוכל להסביר את המלחמה המדשדשת? או את קטארגייט? איך היא תסביר שנשלחו 19 אלף צווים לחרדים בשנה וחצי האחרונות, ומתוכם התייצבו פחות מ־300?
אנחנו טובעים בפוליטיקה שהרקיבה, שיטת ממשל שאינה מתאימה יותר לישראל, חומר אנושי פופוליסטי וחסר כישורי ניהול, עסקנים שפיתחו שיטות כדי לנצל את קופת המדינה לצורכי מגזריהם – וכל הדברים האלה פשוט לא עובדים. הדרך היחידה להסביר אותם היא להפיץ קונספירציות באמצעות תקשורת המונים פרוצה לכל עבר, ואז להאשים את מוסדות השלטון בכך ש"אינם מאפשרים לממשלה לנהל".
הממשלה הנוכחית היא לא "ימין", אלא "שיגעון". היא עדיין שואפת ללגיטימציה מתוך ניסיון לטעון שהיא המוצא היחיד מאיזה שמאל דמיוני ומשוקץ, שמפילים עליו חיבור לאויבים, תשוקה למכור את המדינה לפלסטינים, ועוד מיני תיאוריות שלא מתכתבות עם המציאות. אבל אפשר להפיץ, אז למה לא.
ברקע מדשדשות מפלגות האופוזיציה, שיעשו הכל כדי להציל את ישראל מהשיגעון, זולת להקים יחד חלופה שלטונית אמיתית, שמתוכה ייבחר המנהיג באופן דמוקרטי, במקום שיילחמו זו בזו ולא ישיגו דבר.
מאיפה תבוא הישועה, אם כן? מהימין השפוי, משום שמרבית הישראלים זזו ימינה אחרי 7 באוקטובר. זה לא אומר שמגיע להם צוות שמשתגע ומפיץ קונספירציות כדרך חיים. מגיע להם צוות שיודע לנהל מדינה.
כבר ברור ששום דבר לא בסדר, ושהכל צריך להיבנות מחדש על ידי אנשים עם יכולת עשייה ועם יושרה. השאלה היא איך מגיעים לזה. אבל בינתיים, תעשו טובה ורק אל תגידו לנו שמה קורה הוא לגיטימי או קרה כבר בעבר. מעולם לא היה פה ניהול כל כך כאוטי ומופקר.