אבל בשולי הדיון בבג״ץ נזכרנו בעוד משהו: העובדה הפשוטה שמי שמתיימרת להיות ״ממשלת הימין״, ומתהדרת בכך שהיא מייצגת את הרוב, בפועל כבר אינה מייצגת את הציבור, אולי למעט בעלי אינטרסים. את העובדה הזו רואים בבירור בסקרים כבר שנתיים, וביתר שאת בחודשים האחרונים, כשבכל סוגיות הליבה לא יותר מ־25% תומכים בעמדות הממשלה.
זוהי ממשלה בלי עם מאחוריה. לכן גם הדיבורים על מלחמת אזרחים הם דיבורי סרק. בשביל מלחמת אזרחים צריך אזרחים בשני הצדדים. ובצד שמקדם את ההפיכה המשטרית, שמעודד השתמטות, שמפקיר את החטופים, אין כל כך אזרחים.
אני מכיר אנשי ימין רבים, דתיים וחרדים רבים. חלק מטובי חבריי הם כאלה. אני לא מכיר ולו אזרח אחד אוהב ישראל שיהיה מוכן להצדיק ראש ממשלה שמחבק את יועציו הקרובים ביותר אחרי שהתגלה שהם עבדו עבור מדינה עוינת בזמן מלחמה ובמקביל מנסה לפטר את החוקרים. אני לא מכיר אחד שתומך אידיאולוגית בכך שלוחמי מילואים יקרסו תחת העומס בזמן שאחיהם החרדים ישתמטו. גם בסוגיית פיטורי ראש השב״כ, אם באמת רוב העם היה רוצה בכך, היינו רואים אלפים רבים מפגינים מחוץ לדיון בבג״ץ.
בג״ץ רונן בר הוא עוד שלב במאבק בין הממשלה ובין העם ועוד עדות לכך שאין כאן באמת מאבק בין שני צדדים פוליטיים – ימין מול שמאל, או שמרנים מול ליברלים. יש כאן מאבק של ממשלה שמייצגת היום בעיקר מקורבים ואינטרסנטים, מול רוב עצום בציבור שרוצה מדינה מתוקנת, מנהל תקין, מנהיגות שדואגת לישראל ולביטחונה. רוב עצום שרוצה מדינת ישראל דמוקרטית, יהודית, ליברלית. השבועות האחרונים הוכיחו לכולנו שמי שינצח במאבק בין הממשלה לעם, הוא העם.
התרעות פיקוד העורף