בדיון בקבינט שנערך ב-22 באפריל 2025, מתח סמוטריץ' ביקורת על הרמטכ"ל בנוגע לסחבת ולדשדוש של צה"ל ברצועת עזה ודרש לעבור למהלך עוצמתי שבו צה"ל יכבוש את רצועת עזה ויקים בה ממשל צבאי, ובכך יוביל למיטוט חמאס. בנוסף הוא אמר לרמטכ"ל שאם הוא לא מסוגל שיעזוב את תפקידו, אין לי מושג מה הייתה תשובתו של הרמטכ"ל, אם בכלל, אך אני משוכנע שבאותו רגע הבין הרמטכ"ל כי טמן לעצמו מלכודת כאשר הצהיר עם כניסתו לתפקיד שבניגוד לקודמו, הוא יכריע את חמאס, יקים ממשל צבאי ויוביל להחלפת שלטון חמאס. והנה, כעת הוא ניצב בפני מצב שבו עליו לפרוע את השטר, כאשר אין ביכולתו לעשות זאת.
במקום להציג לראש הממשלה, שר הביטחון והקבינט בראשית תפקידו את העובדה שצה"ל חייב לעבור שיקום מידי, ושבמצבו הנוכחי אין ביכולתו להצליח להכריע את חמאס ולהקים ממשל צבאי ברצועה, כפי שלא הצליח לעשות זאת בשנה וחצי האחרונות, הרמטכ"ל העדיף להצהיר הצהרה שידע מראש שאין ביכולתו לממשה, וזאת על מנת שייתפס כרמטכ"ל התקפי וכך ייבחר לתפקיד ותהיה לו שפה משותפת עם הדרג המדיני. אך כידוע לכולנו, בסופו של דבר האמת נחשפת, והיא מעמידה את הרמטכ"ל בסיטואציה בלתי אפשרית מבחינתו. מצד אחד, הוא מבין שעליו לעמוד במה שהבטיח, אך מצד שני הוא מבין שאין הצבא מסוגל לכך.
כדי להכריע את חמאס, להקים ממשל צבאי ולהחליף את שלטונו, צבא היבשה היה צריך להיות גדול בעוד מספר אוגדות. קיצוץ שש אוגדות מסדר הכוחות בעשרים השנים האחרונות הביא למצב שגודל צבא היבשה כיום הוא כשליש מגודלו לפני 20 שנה, ולכן הדבר אינו מאפשר לו להישאר במקומות שהוא כבש, היות ואין יחידות מילואים שיכולות להחליף את הכוחות הלוחמים.
היות שבמשך שנים רבות בצה"ל שררה קונספציה שלא תהיה מלחמה בעזה במובן של כיבוש הרצועה, הרי שכל התוכניות לפיתוח אמצעים לפיצוץ מאות הקילומטרים של מנהרות הופסקו, וגם לא הצטיידו במלאים של מטענים לפיצוץ אותן מנהרות. בנוסף לכל אלה, לא הוקמו יחידות מקצועיות נוספות שיכלו לטפל בהרס של מאות קילומטרים של מנהרות, והכוח הקיים הוא כטיפה בים, ולכן בשנה וחצי של המלחמה פוצצו פחות מ-10% מהמנהרות.
מה שציינתי לעיל מסביר מדוע צה"ל במשך שנה וחצי לא הצליח למוטט את חמאס, ואני שואל את הרמטכ"ל, אייל זמיר, האם יש לו קונץ פטנט שבאמצעותו יוכל לעשות את מה שקודמו לא היה יכול לעשות, כאשר צה"ל היום במצב קשה בהרבה מאשר היה בתקופתו של הרצי הלוי, היות שהצבא נשחק עד דק בכוח אדם סדיר ומילואים ובאמצעי לחימה במהלך המלחמה. והתשובה היא ברורה, אין ביכולתו של צה"ל במצבו העגום למוטט את חמאס ולשחרר את החטופים בלחץ צבאי.
זה צו השעה, הרמטכ"ל צריך ללכת עם האמת מבלי לחשוש, זו הדרך היחידה להציל את ביטחונה של המדינה. המשמעות של המשך הלחימה ברצועת עזה: החלטתו של בנימין נתניהו להפר את ההסכם עליו חתם - להפסקת לחימה ושחרור כל החטופים בפעימה אחת - נושאת פירות מרים כבר כעת. המלחמה ברצועת עזה מדשדשת, אנו סופגים הרוגים ופצועים מבלי להתקדם לשום מקום.
כעת המצב גרוע בהרבה מהתקופה של הרמטכ"ל הרצי הלוי, שחיקת כוח אדם, מוטיבציה נמוכה, שחיקת אמצעי לחימה, צבא קטן וחסר כוחות מקצועיים לפירוק המנהרות. התוצאה העגומה תהיה: נאבד את הסיכויים להציל את החטופים ולהחזירם הביתה. חיילים רבים נוספים ייפגעו. אזרחים עזתים בלתי מעורבים רבים מאוד ייהרגו וייפצעו. נאבד באופן סופי את תמיכת העולם.
כלכלת ישראל תגיע לסף תהום, מאות אלפים נוספים יאבדו את מקום עבודתם ויוטלו חרמות כלכליים על ישראל. החוסן החברתי שלנו ימשיך להתדרדר. בסופו של דבר, לא נכריע את חמאס, אלא נכריע את עצמנו. צה"ל ייתפס בחולשתו ובמערומיו בעיני העולם כולו.
בשונה מהפעם הקודמת, הכניסה המחודשת ללחימה בעזה היא מכוונת, במטרה לשמור על שלטונו של בנימין נתניהו. היא תביא לכך שכל ההרוגים והפצועים בקרב כוחותינו, וכן מותם של החטופים במנהרות, יהיו באחריותם הישירה של אלה שהחליטו להמשיך במלחמה, וזאת בידיעה שאת חמאס הם לא יכולים להכריע במצבו הנוכחי של הצבא. כל זאת נעשה אך ורק כדי להמשיך את הלחימה למען הישרדותה של הממשלה. כל הרוג ופצוע מחיילי צה"ל וכל חטוף שימות במנהרות יהיה באחריותם, והם יישאו את האשמה, הקלון והחרפה עד אחרית ימיהם.
התרעות פיקוד העורף