שירו של יהודה עמיחי, “המקום שבו אנו צודקים”, מהדהד בי בעוצמה בערב יום העצמאות. הוא מתאר ממש את השיח הציבורי בישראל בשנת עצמאותנו ה־77. איזו אירוניה, דווקא בשנה שנקבע כי הנושא המרכזי של אירועי העצמאות יהיה “גשרים של תקווה”, נדמה שנשברים הגשרים, וחיינו הציבוריים מלאים בקיצוניות, ברמיסת ערכי האחרים.
האקלים החברתי מתאפיין בהיעדר ספקות: אנו הצודקים! וכך, בין הקלישאות של “אחדות”, ו“יחד ננצח”, מתהווה שיח מקטב. מחלוקות פוליטיות, במיוחד סביב נושאים כמו דת ומדינה, הסכסוך הישראלי־פלסטיני ומערכת המשפט, יוצרות שסע ומתחים. הפערים הגדלים, כלכליים וחברתיים, בין שכבות האוכלוסייה השונות, מובילים לתחושת ניכור, וכהגדרתו של עמיחי מובילים למקום שהוא "רמוס וקשה".
מתחים בין יהודים לערבים, בין מרכז לפריפריה, וכמובן בין תיוג סטריאוטיפי של שייכות לימין או לשמאל, פוגעים בלכידות החברתית. מתקיים שיח אלים ומסית מבמת הכנסת דרך הרשתות החברתיות, שיח שמפיץ שנאה, הסתה ופייק ניוז. תחושות של חוסר אמון במוסדות השלטון, בפוליטיקאים, במערכת המשפט ובתקשורת מחלישות את השייכות, האחדות והאחריות המשותפת.
במציאות כזו, הדיבור על "אחדות" נתפס כניסיון מלאכותי לייצר תחושה של הרמוניה לקראת חג עצמאותנו. אחדות, סולידריות וערבות הדדית עלולות להפוך לסיסמאות ריקות מתוכן אם לא מתלווה אליהן דיון מעמיק על מהות, על האתגרים, ובעיקר על הדרך להשיג אותן.
כדי שנוכל בלב שלם להניף את הדגל, במיוחד בשנה זו, עלינו לדרוש ולפעול להחזרת כל חטופינו. זהו צעד ראשוני והכרחי הנדרש לתחילת הריפוי הלאומי מטראומת השבעה באוקטובר.
אנחנו, אוהבי הארץ, למרות דכדוך מסוים, עדיין מלאי אופטימיות, גאווה ותקווה. אנחנו עדים להישגים אדירים ב־77 השנים של עצמאותנו. נוכחנו בתחילת המלחמה שנכפתה עלינו ברוח האחדות והערבות ההדדית. יש בי אמונה ותקווה שהיכולת הזו עשויה להמשיך ולהתעצם ולהוות בסיס לחברה חזקה ומלוכדת יותר. ישראל היא מרכז עולמי של חדשנות טכנולוגית, מדעית ואמנותית. הלוואי שהיצירתיות הזו תמשיך לפרוח ותקדם את איכות החיים.
יש בי תקווה כי חתירה לשלום ולביטחון משותפת לרוב הציבור. הלוואי שנמצא דרכים לגשר על הפערים בעניין הדרכים למימוש התקווה הזו. יש בי תקווה שקיים בתוכנו חיבור עמוק לארץ ולמורשת. רובנו אוהבים את ארץ ישראל ורואים בחיבור למורשת ההיסטורית והתרבותית נכס יקר.
הנוער והצעירים בישראל הם מקור בלתי נדלה לאנרגיה. יש בי תקווה שהם יובילו את המדינה לעתיד טוב יותר, עם חזון וערכים משותפים, עם אהבה לראשית צמיחת גאולתנו. בעזרתם נוכל לבנות כאן חברה טובה יותר עבור כולנו.
הכותבת הייתה יו"ר “אמונה", תנועת נשים דתיות ציוניות