עיקר החשיבות בכתב התגובה של נתניהו לתצהיר של ראש השב"כ רונן בר הוא במה שלא נכתב בו. נתניהו לא הכחיש מפורשות שביקש מבר לציית לו ולא לבג"ץ, במקרה של משבר חוקתי. הוא אמר שהטענות של בר לא מופיעות בסטנוגרמה. חצי אמת מטלטלת ומשמעותית, ששמה על השולחן מעין הודאה. עבור נתניהו, קודם כל הוא, ואחר כך הדמוקרטיה ומוסדותיה.
זה אישוש נוסף לדברים שנאמרו בתצהיר החריג של ראש השב"כ. הוא מצביע על ניסיון להפוך את שירות הביטחון לכלי שרת פוליטי, הוא תמרור אזהרה אדום בוהק. הוא חושף מציאות עגומה שבה מוסדות שנועדו לשרת את הדמוקרטיה מוצבים תחת לחצים פוליטיים מסוכנים. זו איננה שגיאה בשיקול דעת, זו תפיסת עולם, וככזו היא סכנה קיומית למהות הדמוקרטית שלנו.
איך מרגישה מדינה שבה השלטון רודף אחרי גופים ועושה כל מה שהוא רוצה כדי להכשיל אותם? ב"דרכנו" חווינו טעימה מזה על בשרנו. בשנים האחרונות היינו מטרה לרדיפה פוליטית ממוסדת: בלשים פרטיים שנשלחו לעקוב אחרינו, חקירות סמויות, ניסיונות גניבת מידע, ושלל פעולות שנועדו להשחיר את שמנו ולהפחיד אותנו. תנועת "דרכנו" – שהוקמה כדי לחזק את הדמוקרטיה – סומנה בידי חלקים מהשלטון לאויב. הסיפור שלנו הוא לא סיפור פרטי. זו לא רק "דרכנו" שנרדפה – בשנה האחרונה הדמוקרטיה כולה תחת איום. הניסיון להשתיק קולות ביקורתיים, המאמץ לצמצם את מרחב הפעולה של החברה האזרחית, ושחיקת הגבולות בין מנגנוני ביטחון לבין פוליטיקה – כל אלו הן תופעות של משטר שמאבד את דרכו.
ביום העצמאות הקרוב נחגוג 77 שנים להכרזת העצמאות. זו הזדמנות להזכיר לעצמנו את החלום הגדול של דור המייסדים – להקים בית חופשי לעם היהודי, מדינה יהודית ודמוקרטית, זו קשורה בזו. לא תהיה כאן תרבות יהודית, תוססת וחיה, בלי חירות, שוויון וזכויות אדם. המדינה הוקמה כדי להבטיח שנוכל לחיות כאן בבטחה. שנוכל לקיים את חיינו כפי שאנו מדמיינים ורוצים. איש איש לפי דרכו.
השנה, מתחת לדגלים המתנופפים, אנו חייבים להתבונן פנימה ולשאול את עצמנו: 59 מאחיותינו ואחינו מופקרים במנהרות חמאס שנה וחצי, הממשלה צרה על כל אחד משומרי הסף באופן שיטתי, ואפילו הסכמה על דמוקרטיה אין כאן. האם השנה הזו הרחיקה אותנו מהחזון עליו הוכרזה המדינה? ביום העצמאות הזה, החובה שלנו כאזרחים היא לא רק לחגוג את מה שהשגנו – אלא לזכור שחשוב להילחם על מה שאנו עלולים לאבד. הדמוקרטיה אינה מובנת מאליה. הערבות ההדדית היא ערך עליון. ביטחון הוא אמצעי להבטיח את החיים הטובים לכל תושבי הארץ, בביתם ולא במנהרות החמאס.
אנחנו, כל הישראלים, צריכים להלחם על כך שישראל תחזור להיות מדינה דמוקרטית אמיתית. כזו שאפשר לנצח בה בחירות ולהפסיד בה בחירות, ועדיין להרגיש שהבית עומד. דמוקרטיה שבה חירות הוא לא תירוץ לפוליטיקאים לבצר את שלטונם או סיסמה, היא אחריות אישית וקולקטיבית. דמוקרטיה שיש בה הזדמנות שווה לכל אחד ואחת, ולא לכל מחובר או מחוברת, בזמן שהשאר רק מנסים לשרוד בה. מדינה שבה לא מוכרים לנו סיסמאות על דיפ סטייט, או עושים הפרד ומשול. מדינה שהיא עתיד ותקווה וחלום.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל תנועת דרכנו, בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדעי המדינה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים והרעיונות