אחרי שלושה מפגשים בין שליח טראמפ, סטיב ויטקוף, לבין שר החוץ של איראן עבאס עראקצ'י, טראמפ הודיע ש"אנחנו במצב טוב מאוד", והוסיף: "תהיה פה עסקה מאוד בקרוב. זה יקרה. יהיה לנו משהו בלי שנצטרך להתחיל לזרוק עליהם פצצות. אני רוצה לסיים את עניין איראן".
גם עראקצ'י אמר: "וושינגטון וטהרן רציניות לגבי המשא ומתן, ואנחנו מקווים להתקדם במהירות. אני מרוצה מהקצב, מהמהירות ומהתוצאות של המשא ומתן הזה, ואני רואה שקיים רצון בקרב שתי המשלחות להגיע להבנות". האמירות האלה צריכות לעורר דאגה רבה בלשכת ראש הממשלה.
נתניהו שלל משא ומתן עם איראן מכל וכל, כולל זה שטראמפ מנהל. הוא חושב שהמטרה של איראן במשא ומתן עם ארצות הברית, הייתה ונותרה, רק למשוך זמן; שאם בסוף התהליך יושג הסכם, הוא עדיין יותיר בידי טהרן תשתית גרעינית שתמיד יהיה ניתן להפעיל מחדש; שהפיקוח על ההסכם לא יהיה מספיק הדוק; וגם אם הוא יהיה תפור היטב, איראן תפרה אותו במוקדם או במאוחר.
נתניהו חושב שהדרך היחידה לעצור את הגרעין האיראני היא באמצעות תקיפה צבאית של רוב המתקנים. לישראל אין מספיק יכולת לבצע תקיפה שתסב נזק משמעותי לתקופה ממושכת, ולכן הוא קיווה לתקיפה כבדה של ארצות הברית בעצמה או בשיתוף עם ישראל. איומי טראמפ להשתמש בכוח אם איראן תסרב להגיע למשא ומתן, שגובו בריכוז חסר תקדים של כוחות צבא באזור, הטעו את נתניהו להעריך שטראמפ מתכוון ברצינות לממש את איומיו ולתקוף באיראן.
למרות שהנשיאים ברק אובמה וג'ו ביידן טענו שלא יתנו לאיראן להפוך למעצמה גרעינית, ושכל האמצעים "מונחים על השולחן", כולל תקיפה צבאית, איראן העריכה נכון שזה היה איום סרק, ושהם מעוניינים רק בדרך הדיפלומטית. טראמפ מתקיף יום יום את בסיסי החות'ים בתימן כדי להוכיח, גם לאיראן, שהוא לא חושש מהפעלת כוח צבאי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נשיא אמריקני הציב מול איראן אופציה צבאית אמינה. אבל טראמפ השמיע איומים וריכז כוחות כדי לגבות את האופציה הצבאית, ולא כדי להשתמש בה.
כשהתברר לנתניהו שטראמפ נחוש בדעתו לנהל שיחות עם איראן ולהגיע איתה להסכם, הוא שלח את השר רון דרמר ואת ראש המוסד דדי ברנע לפריז כדי לפגוש את ויטקוף ולהשפיע עליו לקבל את העמדה של נתניהו - ניתוץ גמור של כל התשתית הגרעינית האיראנית. ברור שזו הייתה עמדה שמכשילה מראש את השיחות, ולקראת המשא ומתן טראמפ התעלם ממנה.
טראמפ לא מעוניין במלחמה עם איראן שיכולה להצית את כל המזרח התיכון. הוא כן מעוניין בהסכם שיעצור את המרוץ לפצצה, לא כזה שימנע כליל את האפשרות להגיע אליה. סביר להניח שאם השיחות יניבו הסכם, הוא יהיה דומה בקווים כלליים להסכם הביניים שאובמה חתם עליו לפני עשור, ושאותו טראמפ כינה "ההסכם הגרוע ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית". אם טראמפ יגיע להסכם עם איראן, לא משנה מה יהיה תוכנו, הוא הוא יגדיר אותו כטוב ביותר בהיסטוריה האמריקנית.
נתניהו חושש מההסכם שמתגבש, אבל בניגוד לעבר מחריש ונמנע מלבקר את טראמפ או את ויטקוף. הוא במלכוד. למרות ההזדמנות שנוצרה עקב היחלשותה של איראן, פגיעותה האסטרטגית ואובדן חלק גדול משלוחותיה ובסיסיה, בעיקר הודות ללחימה הישראלית, נתניהו צופה במשא ומתן שהוא לא יכול להשפיע עליו, ושעלול להסתיים בהסכם שיראה כמסוכן לישראל.
לנתניהו אין שום מרחב תמרון. אחרי שהגדיר את טראמפ כגדול ידידיה של ישראל שאי פעם כיהנו בבית הלבן, הוא לא יכול לצאת נגדו. בניגוד לעבר שבו הוא היה יכול להפעיל את הרפובליקנים בקונגרס נגד הנשיאים הדמוקרטים אובמה וביידן, לאחר שהרס את יחסי ישראל עם הדמוקרטים, הוא לא יכול להפעיל אותם מול ממשל טראמפ. טראמפ שולט במפלגה שלו, ולא יהיו חברי קונגרס רפובליקנים שיהיו מוכנים לאתגר אותו.
בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ, נתניהו שכנע אותו לצאת מההסכם של אובמה. היום, למרבה הפרדוקס, למרות ההיחלשות של איראן, הוא לא יכול לשכנע אותו אפילו לגבי סעיפים חשובים בהסכם שמתרקם.
פרופ' גלבוע הוא מומחה לארצות הברית וחוקר בכיר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.