הציבור הישראלי מבקש תשובות - רק דבר אחד יביא אותן

קרב התצהירים של רה"מ וראש השב"כ הוא אירוע חסר תקדים בתולדות המדינה. הטענות ניצבות זו מול זו – האחד טוען כי תצהירו אמת לאמיתה, והתצהיר הנגדי שקר מוחלט, השני טוען בדיוק ההפך. הציבור נותר המום, אך זוכה בעקבות העתירות לבג"ץ להיחשף לפרטים מטרידים וקשים על אודות האירועים טרם טבח 7 באוקטובר והיחסים בין נתניהו לבין בר.

להבין – ולהפיק לקחים

שיטת הממשל הישראלית בחרה לפני עשרות שנים בכלי ייעודי לחקירה של עניין "בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור", כפי שמוגדר בסעיף 1 לחוק ועדות חקירה. אין סוגיה בוערת יותר ובעלת חשיבות ציבורית רבה יותר מבירור העובדות הקשורות למחדל הגדול בתולדות המדינה, והציטוטים המטרידים שעלו בתצהיר של נתניהו, לצד הגרסה שעלתה בתצהיר של בר, מחייבים את בירור הטענות והגרסאות. התצהירים חשפו בפני הציבור, בצורה מגמתית וחלקית, חלק מהאירועים מליל 6 באוקטובר ובוקר 7 באוקטובר. הציבור דורש בהמוניו חשיפה של כלל המידע.

אין זה ראוי שהציבור, המשפחות השכולות, החטופים ובני משפחותיהם "זוכים" לקבל מידע על אודות מסכת האירועים "בזכות" קרב התצהירים של נתניהו ובר. הציבור ובני המשפחות זכאים לקבל את כלל המידע לאחר שנבדק בדרך אובייקטיבית ומקצועית, במטרה להבין את המחדל ולהפיק לקחים לעתיד לבוא. רונן בר צריך היה לסיים את תפקידו מזמן. הממשלה הייתה צריכה לפעול מזמן להקמת ועדת חקירה ממלכתית.

במקרה של אירוע 7 באוקטובר ונוכח הצונמי הבינלאומי שאנו מצויים בו, אין בידי הממשלה כלי אפקטיבי יותר מאשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית. זה הכלי המשפטי האופטימלי ביותר שיש. חומרת האירועים, חוסר האמון הציבורי והצורך להוכיח בפני מדינות העולם ובתי הדין בהאג את עמידה של ישראל בעקרון המשלימות, היינו שהמדינה יודעת לבדוק את עצמה בדרך אובייקטיבית ונטולת פניות, מחייבים הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון ובליווי של משקיפים בינלאומיים בעלי שם. המצאת כלים משפטיים חדשניים ומוזרים, שנראה שנועדו למסמוס וטיוח, דווקא כעת, היא הפתרון הגרוע מכל.

על כן התצהירים של נתניהו ובר ישפיעו על הכרעת בג"ץ, שתינתן בעוד מספר חודשים, לגבי החובה של הממשלה לפעול להקמת ועדת חקירה ממלכתית.