נכדיי היקרים אלמה, יהב ועתי: אני מקווה שכאשר תקראו בעתיד את הדברים האלה, אתם חיים במדינת ישראל חזקה, בטוחה, יהודית ודמוקרטית. אנחנו בתקופה קשה, אבל אין בנו יאוש ואנו עושים הכל כדי שזה יקרה.
נכון, אני יודע שאתם עוד לא יודעים לקרוא ולהבין, אבל ביום מן הימים אתם תורידו מהענן את המאמר הזה שכתב לכם סבוש קצת לאחר יום העצמאות ה־77 למדינת ישראל. אני תקווה כי תעשו זאת כשאתם יושבים לבטח במדינת ישראל חזקה, יהודית ודמוקרטית. אנחנו עושים הרבה כדי שכך יהיה הדבר.
בכל שבוע בדרכים בארץ היפה והפורחת אני חושב לי, מה אנחנו בעצם משאירים להורים שלכם ולכם כאן על כדור הארץ הזה: כנראה מדינה שעומדת לאבד את הרוב הציוני באופן שיחייב אתכם ללמוד לחיות בכבוד, בביטחון ובהסדרה עם אזרחי ישראל הערבים ועם החרדים. לשם זה הולך. אם נשכיל לקלוט עוד מיליון עולים – זה יידחה בעשור או יותר.
אנחנו משאירים לכם כנראה מזרח תיכון רווי טרור ומגורען בחלקו, אם כי מביאים בחשבון אפשרויות של תפניות ואופטימיות, של התפכחות עמים וסילוק משטרים טוטאליטריים. אנחנו מותירים כאן עולם מתבדל עם מנהיגים לא צפויים, לא רציונליים וכוחניים, ומעל לכל אנחנו מותירים לכם כדור ארץ שעומד לנקום את נקמתו בבני האנוש על הפגיעה המתמשכת בו. אבל תהיה לכם גם טכנולוגיה מתקדמת שיש בכוחה לבנות, לקדם ולהעצים, אך גם להרוס, לחבל ולהחריב. מקווה שתעשו בה שימוש מושכל – אתם ובני דורכם.
כשאני כותב אליכם כעת, מסביבנו הומה הסער. המדינה מונה כ־10 מיליון אזרחים יהודים וערבים, ובימים הללו מצב הרוח ירוד ואנשים מבולבלים בין "ניצחון מוחלט" שמבטיח להם בנימין נתניהו (רק אל תגידו לי שהוא עדיין איתכם כראש הממשלה), לבין "דיכאון מוחלט" מכמות הנופלים והנרצחים מאז שואת אוקטובר 2023 ובמלחמה הבלתי נגמרת שאחריה.
אנשים מוטרדים מרמת המנהיגות, מהשקר והרמייה שהפכו לנורמה, מהשנאה, הניכור והפילוג בעם, מיוקר המחיה הגואה וממה שנראה כאובדן דרך ומערבולת. ממש כמתואר בספר "בראשית": "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום", ואחר כך באה הבריאה ואנחנו מקווים שתבוא התחדשות.
אני, סבא שלכם, לא נותן מקום לייאוש וגם כשקשה אני מאמין בעם הזה, בשרשרת הדורות, בנוער הנהדר ובכוחות האדירים שגלומים בנו, בעושר התרבותי, במוח היהודי ובעוצמות האדירות שנחבאות כאן.
אני תוהה לא מעט איך הגענו למצב שבו מצויה ישראל בשעה שאני כותב אליכם. האם זה רק בגלל משפט נתניהו, שהחליט להחריב כנקמה את המשטרה, את הפרקליטות, את בית המשפט, את התקשורת ולפרק את החברה? לא יודע. האם מה שקורה לנו הוא כתוצאה משנאת חינם, מפלגנות? אולי בגלל הקרע שנקרע כאן כתוצאה מתהליך ההפיכה המשטרית? ואולי זה בכלל משום שהמחנה שמתנגד לנתניהו החרים אותו לאחר שניצח בבחירות והביא אותו לצרף אליו את הקיצונים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, שנותנים לו שלטון והוא נותן להם כל שיבקשו. אם כן, אסור לשחרר גם אותם מאחריות.
אני תוהה אם אנחנו חלילה בתוך "מלחמת אחים", ואיך בכלל נראית מלחמת אחים בת זמננו? האם היא מתנהלת ברשתות החברתיות? ברחובות? הגעתי אפילו למחשבה שהעם היהודי לא יודע לחיות במדינה משלו, וכמו שהבאנו לחורבן בית ראשון ולחורבן בית שני, האם אנחנו כעת בדרך להרוס את הבית השלישי במו ידינו? ומי לעזאזל יצילנו מידינו? האם אכן העם שלנו נועד לחיות בגלות וישראל היא בכלל תקלה זמנית? ואז אני מנחם את עצמי בכך שבורא עולם בוחן במבחן קשה מנשוא את "עם הבחירה" שלו, את "עם הסגולה" (כן, סבא שלכם היה אדם מאמין וגם סבתא).
ואולי בכלל במלאת לנו 77 שנים של עצמאות, אנחנו נדרשים למהלך קשה וכואב המשול ל"נשל הנחש" - שבו הזוחל, כדי לשרוד ולהמשיך בחייו, עליו להשיל את עורו בכאבי תופת ובייסורים שנותנים חיים? אין לי תשובה אחת ברורה אליכם, ואולי עד שתקראו שורות אלה, יהיו כבר מחקרים ומסקנות ותובנות. לי אין כעת.
אבל אני יודע כמה דברים שאני רוצה להעביר אליכם: אני יודע מה שמר עלינו, עליי ועל אבי וסבי וסבו של סבי לאורך כל מאות ואלפי שנים בנֵכר, במצוקה ובשמחה. הייתה זו יהדותנו, כל אחד בדרכו. התפילה, הניגון, הסידור, ספר התהילים, בר המצווה, החופה, ברית המילה, הכשרות, יום הכיפורים - כל אחד במקומו, כל אחת ואחד בדרכו.
אינני יודע איך זה אצלכם, בתקופה שבה אני כותב ישנם כאלו שמנסים לקחת את היהדות הטובה ומאירת הפנים, שדרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום, ולהופכה לחסרת חמלה, חמדנית וגזענית, שאינה מכבדת ואינה מכובדת. אלו לא הרוב, ויש שיגידו לכם שאנחנו בסוג של מאבק בין השטייטל והפריץ לבין המפעל הציוני.
אין לנו ארץ אחרת
עבור אבא ואמא שלי ועבור סבא וסבתא שלי, מדינת ישראל הייתה התגשמות חלום דורות ונס גלוי שאין לתאר אותו. סבא רבא שלכם, אבי יעקב ז"ל (שעתי יעקב קרוי על שמו), היה לוחם פלמ"ח במלחמת העצמאות ולאחר מכן עבד בסולל בונה. הוא בנה במו ידיו עם חבריו את המדינה שזה עתה קמה, ואחר כך סלל אותה. סבתא רבתא שלכם, לאה תבדל"א, גידלה אותנו לבדה, לא כמו שנהוג היום. גם סבא רבא יוסף ז"ל, האבא של סבתא שלכם פנינה, ואמא שלה יהודית ז"ל, עלו מתימן למושב בת שלמה ובנו חקלאות ומשק ומדינה בעמל ובזיעה רבה.
המדינה הזאת יקרה לנו עד מאוד. אין לה מחיר. המחיר עבורה כבר שולם, ועדות אילמת לכך היא ערי השיש הבלתי נגמרות של מצבות החללים מדן ועד אילת. המחיר הוא זיעת האפיים של אנשי העמל והחרושת, מהשדה, הכפר, המטע והתעשייה, של הבונים והסוללים, של החולמים והמגשימים שאף פעם לא ידעו ייאוש מהו. גם לא כשייבשו ביצות ולקו בקדחת, גם לא כשניצבו בודדים מול רבים שהסתערו עליהם במלחמת העצמאות, ועד לגיבורים של ימינו, שלא נופלים מהם בגבורה ובמסירות הנפש.
המדינה שלנו היא נס גלוי – כל אומות העולם מתקנאות בנו. על זרועות הביטחון והמודיעין שלנו, על חיל האוויר, על הלוויינים בחלל, על הטילים ומערכות ההגנה, על החקלאות המתקדמת, על הרפואה והמדע, על הפרחת המדבר, על מכון ויצמן והטכניון, על חתני וכלות פרס נובל. על הוריכם ועליכם המלאכה להמשיך להביא את ישראל אל הפסגה כדמוקרטיה יהודית חזקה ובטוחה, עם בריתות והסכמים אזוריים של ביטחון ושלום.
שתדעו שזוהי התקופה הקשה ביותר שידעה מדינתנו ואזרחיה. קשה וכואבת מאוד. לסבא שלכם הייתה הזכות הגדולה להיות דובר צה"ל ויועץ לראשי מדינה, והוא היה בעיקר דובר, יועץ אסטרטגיה ותקשורת ומנהל משברים (החקלאות לא תפסה אותו ממש), שיודע שהחוכמה היא לצאת ממשבר לא למצב הקודם – אלא לצמיחה ולקפיצה משמעותית משלה. ואני מקווה שכך גם יהיה אצלנו.
אהוביי היקרים לי מאוד, אתם שהכנסתם אושר ואנרגיות חדשות לחיי ואשר הרחבתם את ליבי עליכם, מאז טבח 7 באוקטובר בכל בוקר ובוקר כשאני קם במסגרת "מודה אני לפניך", אני נושא תפילה לבריאותכם, להצלחתכם, מתפלל על הוריכם, על סבתא לאה וסבתא פנינה. על אחיי ובני משפחותיהם, על חיילי צה"ל אשר על משמרתם, על החטופים שלנו שישובו הביתה במהרה, ועל מדינת ישראל שתדע לצאת מהמשבר מחוברת ומלוכדת.
אני מתפלל שתהיה לכם ילדות מאושרת ושבורא עולם יאיר נרכם וישמור עליכם בשנתכם ובקומכם, בצאתכם ובבואכם, בכל מקום ומקום, שיחון אתכם בסקרנות ומצוינות, בערכים ומידות טובות, ושתהיו חזקים, חומלים, מוצלחים, מאוחדים ומעניקים לזולת.
אני מקווה ואעשה את הכל כדי שתחיו במדינת ישראל. אני משוכנע שבסופו של דבר זהו הבית שלנו ושאין טוב ובטוח ממנו בעולם ליהודים ולישראלים. כן, יכלו להיות לכם דרכונים פורטוגליים (סבא ממוצא סורי), אבל לא הסכמתי לשמוע ולחשוב על זה.
כאן בישראל יש לנו כוח מגן משלנו וערבות הדדית שמתגלה בעת משבר. כאן אחינו, כאן מורשתנו, וזוהי ארץ שנתנו לה אוהביה לדורותיהם כל אשר יכלו לתת.
כן, אני יודע שבאמריקה יש אולי יותר אפשרויות ושקפריסין קרובה ושבאירופה יותר זול, אבל אני רוצה לתת לכם צידה לחיים בשורה אחת משיר שכתב קצין גולני אוריאל פרץ ז"ל: "טובים לי קוציה של ארצי מכל פרחי תבל". כך חשו הוריי יעקב ז"ל ולאה תבדל"א, כך חש אני, וכך אני מקווה שתחושו גם אתם והוריכם. אנחנו עושים ונעשה את הכל למען שכך יהיה.
אוהב אתכם עד כלות. סבוש.
שנהיה טובים וראויים, שבת שלום.