"יש התקדמות רבה", טענו למחרת גורמים מצריים בפני סוכנות רויטרס. הם לא טעו, אבל הטעו. אכן חל שינוי קל, כי הצדדים החלו לדבר על עסקה גורפת. כולם תמורת כולם. אבל הטעו, כי למרות הנאמר לעיל, התקדמות רצינית באמת לא נרשמה. חמאס אומנם הציע הודנה בת חמש שנים לפחות, אבל בישראל דחו את הפיתיון. הפסקת אש כזו הרי תאפשר להם להתעצם.
כך כבר שנה ושלושה חודשים, מאז החל סבב השיחות בסוף ינואר 2024. הצדדים מסתובבים סביב אותו סלע מחלוקת ומסרבים לרדת ממנו. חמאס דורשים תמורת החטופים את הפסקת המלחמה, ישראל מסרבת, ועל כן החטופים אינם בבית. לאחרונה הוסיפה ישראל תנאי בלתי מתפשר משלה, שחמאס תתפרק מהנשק.
תקוות שווא
ישראל, לעומת זאת, עושה שימוש נרחב בכלי תקשורת סעודיים. בראשם ערוץ אל־ערבייה והעיתון "א־שרק אל־אווסט". שני אלה נוהגים להדליף מידע שופע מישראל, לעיתים על בסיס יומי, מבלי לזהות את המקור. המידע שפרסמו שניהם מפרוץ המלחמה, מפי מקורות ישראליים, כלל שמות של מחוסלים (בעיקר בלבנון, אבל גם בעזה), פרטים רבים מתוך המו"מ ומידע על התפתחויות צבאיות ברצועה.
בשבת האחרונה למשל דיווח אל־ערבייה מפי מקורות (שאת זהותם לא הסגיר), כי חמאס הביעה הסכמה להתפרק מנשקה. ויתורה על הנשק הוא שאלה מהותית לעתיד רצועת עזה. הסכמה לעשות כן פירושה ניצחון ישראלי וסופה של חמאס כגוף לוחם. אבל חמאס לא הביעה הסכמה כזו. דוברים מטעמה אף חוזרים ואומרים בשבועות האחרונים, בפומבי, כי השאלה איננה על הפרק.
המדליפים, פקידים בכירים בירושלים, בדוחא ובקהיר, יודעים את מצב השיחות בכל זמן נתון. הם מודעים היטב לסירוב הישראלי להפסיק את הלחימה ולמניעים שמאחוריו, בין שהיו פוליטיים או צבאיים. פעמים רבות הם מפיחים אופטימיות יתרה, ביודעם כי המגעים קפואים או מתנהלים בקושי, וכי אין בפרטים שהדליפו כדי לקדם אותם.
מדוע הם עושים כך? מניע אחד הוא מאמץ להשפיע על הצד השני ולהפעיל עליו לחצים. ההדלפה לעיל, על הנשק של חמאס, נועדה להציגם בציבור הפלסטיני כמי שנשברו תחת הלחץ הכבד, ובכך להשפילם ולהתישם. אומנם הדבר איננו נכון, אז שילכו ויוכיחו שאין להם אחות. הדלפות אחרות, למשל על פרטי הצעה חדשה, נועדו להראות מאמץ והשתדלות. להוכיח כי הממשלות אינן שוקטות על השמרים, אלא מחפשות כל דרך לפרוץ קדימה.
ויש גם סוג שלישי, שנועד להרוויח זמן באמצעות הפחת אופטימיות, גם אם אין לה אחיזה בשיחות עצמן. היה אפשר לראות זאת היטב במהלך השנה שעברה אצל עיתונאים ישראלים, לרוב אלה המסקרים את התחום המדיני. מקורותיהם הנחו אותם לספר כי יש התקדמות בשיחות, בשעה שלא הייתה כזו. מאוחר יותר, כאשר הסבב קרס, האשימו את חמאס. זה היה קמפיין מתוחכם מאוד, שמכוון לציבור הישראלי, ועל כן הוא נעשה באמצעות שימוש בכתבים ישראלים.
השיטה הייתה תמיד דומה. לספר על התקדמות בסעיף זה או אחר (למשל, בנושא מספר האסירים שישוחררו), אבל להסתיר מפני העיתונאי את העובדה הפשוטה כי מעל לסוגיות הללו מרחפת שאלה מרכזית שאינה פתורה וגם לא בהכרח תיפתר, ובלעדיה לא תיתכן הסכמה – דרישת חמאס להפסיק את המלחמה.
ישראל יודעת כי התנאי הזה הוא סעיף ברזל אצל חמאס, ובלעדיו לא תקרה עסקה. למרות זאת, במשך חודשים ארוכים הועסקה העיתונות הישראלית בסעיפים משניים, חשובים אומנם, אבל הרבה פחות קריטיים למו"מ, וזאת אגב יצירת אופטימיות כי הדברים זזים. התנאי של חמאס פורסם בפומבי על ידיהם, כמעט מהרגע הראשון, ואף פורסם על ידינו, הכתבים לענייני ערבים, מפי מקורות יודעי דבר במנגנון התיווך. למרות זאת, במשך חודשים ארוכים איש לא ייחס לו חשיבות ולא ראה בו עקב אכילס ומחסום מרכזי בפני כל עסקה.
שלילת הידיעה הזו מן הציבור הישראלי אפשרה לנושאים והנותנים בירושלים להזין את העיתונאים הישראלים במידע פחות ערך, וליצור מצב תודעתי של מאמץ ללא פשרות. בפועל ידעו המדליפים כל הזמן הזה כי פריצת הדרך לא תקרה. השיחות קרסו פעם אחר פעם, לרוב בגלל הסעיף המדובר.
הדיון שלא נגמר
שיטה נוספת שנקט הצד הישראלי הייתה חזרה לאחור. בעת שרצו לעצור את השיחות, מצאו סעיף כלשהו שהדיון על אודותיו כבר מוצה בהצלחה, ודרשו לדון בו מחדש בנימוק כלשהו. אמצעי שלישי היה יצירת סלע מחלוקת חדש. כזה למשל היה הבלטת חשיבותו של ציר פילדלפי. ממשלת ישראל התעקשה להשאיר את צה"ל לאורך הציר בקיץ 2024, ביודעה כי בדרך זו חמאס יסרבו להתקדם בעסקה.
לפני שלושה שבועות הציגה ישראל בפני המתווכים הצעה לעסקה חלקית, אף שידעה כי בחמאס לא יקבלו אותה. ההצעה כללה שחרור של תשעה חטופים חיים ו־16 חללים תמורת הפסקת אש בת חודש וחצי. כל התשעה, הציעה ישראל, ישוחררו בשבוע הראשון בשתי פעימות. בדרך זו היא לא הותירה בידי חמאס קלפי ביטוח שיבטיחו את הפסקת האש.
חמאס דחו את ההצעה על הסף, מאחר שחששו כי אחרי שחרור התשעה, תשוב ישראל ללחימה כאשר בידיהם מספר מצומצם יותר של חטופים. פקידים ישראלים הדליפו את הפרטים (באופן לא מפתיע, לערוץ אל־ערבייה). תקווה הופחה בציבור. משפחות החטופים, בייאושן, ניסו להעריך מי יהיו המשוחררים הפעם, ולא ידעו כי ההצעה כלל לא עברה את סף הדלת.
היכן יכול האזרח המודאג למצוא מידע מדויק פחות או יותר? ברוב המקרים, בצד של חמאס. אומנם כשצריך גם הם יודעים להוליך שולל, אבל בכל הקשור במו"מ, המציאות כפתה עליהם שקיפות. הם זקוקים להפסקת המלחמה, ומשיכת זמן בשיחות אינה לטובתם.
שלושת תנאי היסוד שלהם כנגד החזרת החטופים ידועים ומוכרזים. נוסף על הפסקת המלחמה, חמאס דורשת נסיגה של צה"ל מן הרצועה והתחלה של שיקום. גם החזון שלהם לעתיד עזה ידוע פחות או יותר. בשל כל זאת, התנהלותם במו"מ פשוטה, וכך גם הדין וחשבון שהם מוסרים לציבור הפלסטיני.
התרעות פיקוד העורף