אחרי טקסי אפריל, ולפני שבועות וחגי תשרי, חוזרים לשגרה. חקירה ממלכתית, הותרו לפרסום, מחאה, חטופים, תצהיר נתניהו, ראש השב"כ מתפטר או מודח, עוד סעיף מקומם ברפורמה המשטרית שמתחזה לרפורמה משפטית, ושאר נושאי חוץ וביטחון שתקועים במבוי סתום בגלל ירי בנגמ"ש בין מערכת הביטחון למערכת הפוליטית. הסיבה: המערכת הפוליטית לא מגלה למערכת הביטחון מהן כוונותיה, למעט "לחימה עצימה כדי למוטט את חמאס ולהחזיר את החטופים". מציאות מוכחת אומרת שזו מטרה בלתי אפשרית, וצבא - כלומר חיילים בשטח - חייבים לדעת על מה הם הורגים ונהרגים.
מסקנה ראשונה מה"דיאלוג": המשך התיקו הנפיץ בין מערכת הביטחון לממשלה גורם להמשך לוחמת הגרילה האין־סופית של הפלסטינים בעזה ובגדה. לפעמים, אחרי מארב קטלני של חמאס, לא ברור מי כאן העכביש ומי הזבוב. מסקנה שנייה: מסתבר שכוונות מכתבי ה"סרבנים" וכוונות המטכ"ל וחיל האוויר הן אותן כוונות. לא למלחמה ללא אופק מבצעי ומדיני, לא להשתלבות צה"ל במערך הכיבוש בעזה, וכן לגיוס חרדים. כך שהמצב נשאר כמות שהוא.
עוד הצדקה היסטורית
רק בהבנת יחסי הכוחות האמיתיים בינינו לבין כל אויבינו ניתן להבין עד כמה צה"ל חזק בסדרי גודל וינצח כל קרב במזה"ת. ממשלה סבירה, אחרי הוכחות של הרס בממדים תנ"כיים בעזה ויצירת מרחב הרתעה כפי שהוא כיום, הייתה יוצאת לקמפיין דיפלומטי, או לפחות הסדר פורמלי של הפסקת אש בכל הזירות. כולל איראן. כזה שיחזיר למדינת ישראל את חטופי המנהרות, את מפוני הצפון והדרום לביתם ואת השפיות כבסיס לחיים נורמטיביים.
אחרי מלחמת ששת הימים איבדנו את העשתונות, ומאז אנחנו מאבדים צלם. כל האלטרנטיבות נוסו מאז אותה מלחמה: גירושים, חיסולים, מצור, השפלה, הרעבה וסתם הצקה יומיומית. פרט לאחת. כניעה. למציאות ולהבנת מגבלות הכוח. במלחמת יום הכיפורים קיבלנו כרטיס אדום מדמם של כ־2,600 חללים, כשסירבנו להכיר במציאות ובמגבלות הכוח ונקלענו למלחמה עם מצרים. מנהיגה, דיקטטור מזרח־תיכוני, ראה קדושה בכל גרגר אדמה מצרי, היה מוכן להקריב חצי מיליון מצרים – והסיג אותנו לאחור.
ביבי לא לבד
מדובר בסכסוך על חבל קשמיר מאז שקיבלה הודו ההינדית את עצמאותה מול פקיסטן המוסלמית, שכיום היא תחת השפעה סינית. מודי, שמנסה לייצב את שלטונו, קונה נכס פטריוטי במחירי מבצעים צבאיים, והוא חלק מהדיקטטורים של הימין הפשיסטי בהנהגת ארה"ב של טראמפ.
נשיא ארה"ב עצמו לא מנהל מלחמות על אדמות מולדת או קודש, יש לו פרוקסיז כמונו. הוא נדל"ניסט תאב בצע טריטוריאלי מניב. גרינלנד מבחינתו היא טרה אינקוגניטה, ובעזה הוא רואה ריביירה. נתניהו נלחם על אדמות קודש מגוש קטיף עד ציר פילדלפי, מהר חברון להר הבית. במהות כולם שם סוחרים בנדל"ן נפיץ. את פגיעות הריקושטים הם משאירים לאזרחיהם.
התרעות פיקוד העורף