בתוך כך, תגבור כוחות צבא ארה"ב, לרבות הזזת מפציצים אסטרטגיים (2B) ומטוסי קרב מתקדמים (35F) במרחב האוקינוס ההודי והמזרח התיכון, במקביל להגברת המתקפות על החות'ים בתימן – מעצימים את הלחצים על טהרן ומדגישים את עוצמת האיום המופנה כלפיה. בנוסף, הפעלת "מקסימום לחץ" צבאי אמריקאי תוך ניצול חולשתה הכלכלית (אבטלת צעירים המגיעה ל־30%, אינפלציה של יותר מ־40% ופיחות של כ־55% בערכו של הריאל, שנמוך כיום פי 20 מערכו בעת החתימה על הסכם הגרעין ב־2015), נועדה לכפות עליה ויתורים רציניים שיבלמו באופן מכריע את שאיפותיה הגרעיניות.
לא בכדי, על רקע זה איראן מקשיחה את עמדתה ומסרבת בתוקף להפסיק את תהליך העשרת האורניום, או לוותר על יכולות הטילים שלה. תוכניתה הגרעינית היא ליבת אסטרטגיית ההרתעה שלה, המיועדת כביכול למטרות אזרחיות, כפי שעולה מהסכם ה־JCPOA מ־2015. זאת ועוד, טהרן, שמאשימה את טראמפ בפרישה חד־צדדית מההסכם ב־2018 ובכפיית המו"מ הנוכחי עליה, רואה במדיניות האגרסיבית של הממשל האמריקאי ניסיון להתערב בענייניה הפנימיים תוך שינוי המשטר.
ברוח זו משרד החוץ האיראני אף הודיע השבוע כי טהרן, שדוחה בתוקף את הדרישות לפרק את תשתיות הגרעין שלה מעבר למה שסוכם ב־2015, מסרבת לקבל תנאים הפוגעים בריבונותה, או ביכולות ההגנה שלה וכי "כל ניסיון להביא את נושא הטילים לשולחן המו"מ, יביא לסיום מיידי של השיחות".
דילמה גיאו־אסטרטגית
בראייה גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה, אי־הגעה להסכם שיגביל את תוכנית הגרעין האיראנית ויפקח על היכולות הצבאיות והטכנולוגיות האיראניות היא מצב כאוטי ומסוכן כשלעצמו. זאת במיוחד כעת, נוכח חולשתה הפוליטית־כלכלית של איראן לצד התקדמותה הטכנולוגית, וכן על רקע הסלמת המלחמה ברצועת עזה והמאבק בחות'ים בתימן. זוהי נקודת שפל חמורה ונפיצה ביותר, העלולה לשאת השלכות ביטחוניות הרות אסון, שישפיעו על איראן וישנו את מפת היחסים ומאזן הכוחות האסטרטגי במזרח התיכון, שיקרינו על הזירה הבינלאומית.
כישלון המו"מ יגביר באופן דרסטי את הסבירות לאסקלציה צבאית ויאלץ את ישראל להכריע אם לפעול באופן חד־צדדי תוך סיוע אמריקאי נגד מתקני הגרעין של איראן, או להסתכן באובדן אמינותה. זוהי דילמה גיאו־אסטרטגית ביטחונית אדירה, שעלולה לגרור אותה ואת ארה"ב לעימות אזורי רחב יותר.
כישלון המגעים אף עלול לגרום להנהגה בטהרן להאיץ את העשרת האורניום תוך צמצום "זמן הפריצה" שלה לשבועות הקרובים (היא אגרה עד כה 275 ק"ג המספיקים לייצורן של 6־7 פצצות גרעיניות), מה שמגביר את אי־הוודאות הביטחונית, חוסר היציבות והמתיחות האזורית, שעלולים להתעצם אף יותר נוכח איומיה לפרוש מאמנת NPT.
מהלך קיצוני זה, אחד מקלפיה החזקים ביותר של טהרן, עלול לערער את מאמצי הקהילה הבינלאומית למנוע הפצת נשק גרעיני, שעלול להגיע לגורמים עוינים (ובהם ארגוני טרור ומיליציות שיעיות פרו־איראניות), וכן להוביל להאצת מרוץ החימוש והקמת כורים גרעיניים על ידי מדינות נוספות ברחבי המזה"ת והעולם (דוגמת טורקיה, מצרים וסעודיה). כל אלה עלולים לגרום להתפשטות האיום הגרעיני והחרפת האקלים הביטחוני האזורי והגלובלי.
אקלים ביטחוני סוער
השפעתם המצרפית הפוטנציאלית של כלל התרחישים, שרק מקצתם נמנו לעיל, חורגת הרבה מעבר לאיראן. אלה יגרמו לטלטלות במזרח התיכון – שבו ממוקמות חמש מתוך עשר יצרניות הנפט המובילות בעולם, האחראיות להפקה של כ־30% מהייצור העולמי – טלטלות שיגבירו את התנודתיות בשוקי הנפט הגלובליים, יקרינו על כלכלות העולם שתלויות בנפט וישפיעו על השווקים וערוצי הסחר הבינלאומיים (בין השאר נוכח המכסים שהטיל טראמפ על מדינות העולם).
יתרה מזאת, כישלון ההסכם והחרפת המגבלות הכלכליות על איראן יעצימו את בידודה הבינלאומי ומצוקתה הכלכלית (תמ"ג של 401,357 מיליון דולר ב־2024). הם יובילו לירידה משמעותית ביצוא הנפט שלה, לפיחות נוסף במטבע ולפגיעה בהכנסותיה, שיחריפו את האינפלציה וממדי העוני במדינה (על פי הערכות של הבנק העולמי, נכון ל־2024 כ־40% מהאוכלוסיה האיראנית, המונה כ־90 מיליון בני אדם, חיה מתחת לקו העוני).
כל אלה יוצרים סביבה הפכפכה שבה זעזועים חיצוניים (כגון, תקיפות צבאיות, מחאות או סנקציות כלכליות) עלולים ליצור משבר עמוק ורב־ממדי, שיקשה על ההנהגה האיראנית להיחלץ ממנו. משבר זהות ומשילות שיחליש את מעמדה הגיאופוליטי ותדמיתה העוצמתית של איראן בזירה הבינלאומית ישחק את היציבות והלגיטימציה של המשטר האיראני, ולבסוף יאיץ את קריסתו.
התרעות פיקוד העורף