מפעם בפעם, בעקבות 7 באוקטובר, עוברות בי מחשבות חרדה, אפוקליפסה. אני שואל את עצמי מה היה קורה אילו מנהיגות חמאס הייתה מחליטה להתאזר בסבלנות, ואת מתקפת 7 באוקטובר 2023 הייתה דוחה ל־7 באוקטובר 2026? מה היה קורה בתאריך דמיוני זה?
הלוא במהלך שלוש שנים קדימה, מדיניות ישראל ההזויה והמעוותת, שעל פיה יש לעודד את קטאר להזרים כספים לקופת חמאס, הייתה מתחזקת.
חמאס היה מעמיק ומרחיב את מפלצת המנהרות ומתעצם מאוד ביכולתו הצבאית, ואנו היינו גדושי שביעות רצון עצמית ומלאי התפעלות מפיקחותנו. הצורך בהרתעה ובהתרעה היה מתרופף. הקצינים כולם היו מסתובבים במערכות הצבא ובנסיעות לביתם ללא נשק אישי, ורוצחי חמאס, במתקפת הפתעה מתוכננת, היו יכולים להגיע עד חולון, רחובות וראשון לציון.
זהו תסריט אימים. הוא עלול היה להתרחש על פי הנורמות שאותן גיבשנו. ומדוע אני מעלה זאת? על שום שאינני מאמין שוועדת חקירה ממלכתית, שתפיק הרבה לקחים לאחר דיון מעמיק של שנתיים או שלוש, תסייע לנו להיערך נכונה לאיום הבא. ממש כשם שוועדת החקירה הממלכתית לעניין מלחמת יום הכיפורים לא תרמה לחשיבה נכונה שמנעה את אירועי 7 באוקטובר 2023.
ועדת החקירה תעסוק בעבר. יתוארו כשלי תפקוד רבים בעבר, כשלי המדיניות ושורת הפיקוד הבכיר, ובוודאי גם כשלים בדרגי הביניים. הגדולים שבכשלים כבר ידועים לכולנו. אך בעזרת ידיעה זו לא נשכיל להיערך לצפוּן לנו בעתיד, שכן בעתיד טמונים רכיבים אחרים ומשתנים רבים שלא היו בעבר. ותמיד יהיה מי שיבטל התרעות מפני סכנה.
לעניין זה כדאי מאוד לקרוא את הריאיון שערכה שרי מקובר־בליקוב עם ד”ר יובל שטייניץ במוסף מעריב ב־4.4. ד”ר שטייניץ, שר אוצר לשעבר וכיום יו”ר רפאל, סיפר בריאיון כיצד קודם שנכנס לעולם הפוליטי הסביר לכולם שצפוי לישראל אירוע חמור, שבו אלפי פלסטינים מזוינים יתקפו בהפתעה יישובים ישראליים שלווים, וירצחו אלפים לפני שיחידות צה”ל יתעשתו. נערך דיון בנושא בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ותחזיותיו הקודרות של ד”ר שטייניץ נדחו בזלזול, בעיקר על ידי הרמטכ”ל לשעבר, אהוד ברק.