לאור החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני (אור ל-5 במאי 2025) להרחיב את המלחמה ברצועת עזה, יש להדגיש: בהגנתם על הדמוקרטיה ראשי ארגוני הביטחון מסרבים לעתים למלא הוראה של הדרג המדיני, כאשר היא חורגת מגבולות כללי הניהול הדמוקרטיים של המדינה. בכך הם מגינים על הדמוקרטיה מפני דרג מדיני המבקש לפגוע בה.
בישראל, כך למדנו מתצהירו לבג"ץ מ-7 באפריל 2025, סירב ראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, לשתי פניות של ראש הממשלה נתניהו, שהיו נגועות בהתנהלות בלתי דמוקרטית.
בשנת 2013, במהלך ההכנות ל"מבצע רגיש במדינת אויב" סירב כהן לפנייתו של נתניהו להפעיל את "כליו המודיעיניים" של השב"כ – כלים המיועדים, כדברי כהן, "לסיכול טרור וריגול" – לשם פיקוח על כל "שותפי הסוד למבצע", כלומר על שרים ומאות אנשי קהיליית המודיעין (ובהם ראשיה). במרוצת 2014 סירב לפנייה של נתניהו לעשות שימוש בסמכותו הביטחונית לשם "הסרת סיווגו הביטחוני" של נפתלי בנט, יריב פוליטי וביטחוני של נתניהו, כדי שניתן יהיה לשלול ממנו את חברותו בקבינט המדיני-ביטחוני.
כפי שלמדנו ממכתבו לבג"ץ מ-4 באפריל 2025 ומתצהירו לבג"ץ מ-21 באפריל 2025, סירב ראש השב"כ הנוכחי, רונן בר, להמציא לנתניהו חוות דעת ביטחונית, שתפטור אותו ממתן עדות סדירה במשפטו הפלילי ב"תיקי האלפים". וחשוב אף יותר: ראש השב"כ סירב להפעיל את שב"כ לשם פגיעה במחאה הציבורית נגד המשך המלחמה ולמען השבת החטופים. כך סירב ל"פיקוח אחרי 'מממני מחאות'" (בתצהירו מ-27 באפריל 2025 מודה נתניהו, למעשה, שאילו התנהג כפי שמייחס לו בר בשני המקרים, היה סירובו של בר לפניותיו מוצדק, אלא שלטענתו, הנתמכת על ידי ציטוטי סטנוגרמות סלקטיביים, הוא לא התנהג כך, ללמדך שהדיקטטורה שהוא מכונן, עדיין מבקשת להיראות "דמוקרטית").
בהתנהגות אחראית זאת מנעו כהן ובר מנתניהו להפוך את השב"כ לכלי שרת בידי תוכניותיו הדיקטטוריות. היה זה סירוב למלא הוראה, שהגן על הדמוקרטיה.
במכתבו הנ"ל מ-4 באפריל אמר בר דברים החשובים לענייננו: "בשל הסמכויות הייחודיות שבידי שב"כ והמידע הרגיש שצבר בידו, עשויים להיות לגורמים שונים אינטרסים זרים בפעילותו. המציאות והחוק מלמדים, כי כחלק מובנה מעבודתו של ראש השירות עשויים להתעורר מצבים, שבהם עליו להדוף לחצים מצד הדרג המדיני ולקבל החלטות המתחייבות על פי ייעודו של השירות, תפקידו וסמכויותיו בלבד" (ההדגשות שלי – א"ז).
"הדיפת לחצים מצד הדרג המדיני" אינה אלא סירוב למעשה למלא הוראות בלתי לגיטימיות של הדרג המדיני, שאין להן דבר עם ביטחון המדינה, קרי עם "האינטרס הציבורי". בתצהיר מ-21 באפריל אמר בר בשפה פשוטה: יש חשיבות להבטחת "עצמאותו המקצועית" של שב"כ ו"יכולתו לסרב למלא הנחיות פסולות".
אולם בעוד יש לנו דוגמאות להפרה נכונה וראויה של הוראות הדרג המדיני על ידי שני ראשי שב"כ, אין אנו, אזרחי ישראל, החרדים לגורל המדינה ומשטרה הדמוקרטי, זוכים להתנהגות אמיצה דומה מצד הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, ביחס לעצירת המלחמה. ב-15 באפריל 2025, בעת ביקור מבצעי ברצועת עזה, נפגש הרמטכ"ל גם עם אנשי מילואים, ואמר להם את הדברים הבאים (לפי דיווחו של ניצן שפירא בערוץ 12), בהתייחסו ל"מכתב הטייסים" ולמכתבים של אנשי מילואים ואנשי צבא בדימוס מיחידות נוספות:
"צה"ל ימשיך לפעול באופן ממלכתי ולא יאפשר למחלוקות לחדור לשורותיו... צה"ל פועל באופן ענייני בלבד" (ההדגשות שלי – א"ז).
הרמטכ"ל יודע היטב כי מאז חודשה הלחימה ברצועה עזה, ב-18 במרץ 2025, אין היא מתנהלת ב"אופן ממלכתי", כטענתו, אלא כפי שתוארה ב"מכתב הטייסים":
"המלחמה משרתת אינטרסים פוליטיים ואישיים ולא אינטרסים ביטחוניים [של המדינה]" (ההדגשות שלי – א"ז). כלומר, מחאת אנשי המילואים היא שמייצגת את הממלכתיות, בעוד הרמטכ"ל נותן ידו לפוליטיזציה של המלחמה (בשם הממלכתיות). תכלית חידוש המלחמה, תוך הפרת עסקת החטופים השנייה על ידי ישראל, שלא נכנסה למו"מ על השלב השני שלה, ידועה – הנצחתה של המלחמה, שחסידי הדיקטטורה זקוקים לה, תוך הרחקת כל סיכוי להפסקתה ולשחרור 59 החטופים.
במכתבם גם מבקשים הטייסים לשמור על "טוהר הנשק", כלומר על רמתו המוסרית של צה"ל, באומרם כי המשך המלחמה יביא לא רק למותם של חטופים ושל חיילים נוספים, אלא גם ל"[מותם] של אזרחים חפים מפשע". כלומר, הם מביעים חשש, שהידרדרותו המוסרית של הצבא תהיה אחת מתוצאות חידוש המלחמה מתוך "אינטרסים זרים". בשאיפה זו לשמור על אופיו המוסרי של הצבא, שהנו יסוד מיסודות הדמוקרטיה, מגיעה מחאתם של כותבי המכתבים במילואים ובדימוס לשיאה.
אין הטייסים וכותבי המכתבים האחרים קוראים לסרבנות, לא משום שקריאה כזאת בלתי מוצדקת בנסיבות הנוכחיות, אלא בשל הסכנה הטמונה בסרבנות ברמות פיקוד שונות להתפוררות הצבא.
בהקשר זה אפשרית – מבחינה מעשית – רק "סרבנות" אחת, זאת של הרמטכ"ל. אין הוא צריך להכריז בריש גלי, כי הוא מסרב להנחיית הדרג המדיני, אף כי גם זאת אפשרות, אלא "להדוף לחצים מצד הדרג המדיני" לפעולה בלתי לגיטימית, כלומר להמשך ניהול המלחמה מתוך "אינטרסים פוליטיים ואישיים".
היה עליו לומר לדרג המדיני, בישיבת הקבינט בליל 5-4 במאי, כי הצבא לא ימשיך בלחימה הנוכחית, בוודאי לא יעצים אותה, וכי יש להגיע לעסקה של שחרור כל החטופים תמורת הפסקת הלחימה ויציאת צה"ל ממרבית רצועת עזה (תוך התמקמות ברצועת ביטחון). נוסיף, כי לאחר מכן – ללא קשר להסכמת או אי הסכמת חמאס ובהרשאת ישראל – יקודם פתרון ל"יום שאחרי", שיכלול הקמת חלופה שלטונית, צבאית ואזרחית, ברצועה, אשר תבוסס על כוחות ערביים. לא רק הצבא מצפה "להדיפת לחציו" של הדרג המדיני הבלתי דמוקרטי על ידי הרמטכ"ל, אלא ישראל הדמוקרטית כולה.
בישיבת הקבינט ב-22 באפריל אמר הרמטכ"ל, כי צה"ל לא יבצע את חלוקת הסיוע ההומניטרי, כאשר תחודש הכנסתו לרצועה. לפי ירון אברהם (ערוץ 12, 4 במאי 2025), הוא אילץ למעשה את הקבינט בשבוע שעבר (שבוע יום העצמאות) להוריד תוכנית זאת מהפרק לגמרי. כלומר, יש לו בכל זאת אומץ לב ציבורי בעניינים הנראים לו ראויים, ועליו רק להפגין אומץ לב זה למען המטרה הלאומית העליונה.
התרעות פיקוד העורף