אני מבקש לשאול כאן את השר סמוטריץ’, האם ישנם מקרים שבהם הוא עוצר את עצמו ממעשה או מאמירה מסוימים כיוון שהוא חש שלא רק שאין בהם מידת חסד אלא יש בהם פגיעה קשה באחרים?
אף אחד אינו מושלם, טעות היא כמעט הדבר האופייני ביותר לבן אנוש. היחס אל הטעות הוא שמבדיל בין אנשים. יש אלה “המקבלים” על עצמם אחריות לכישלון אולם קבלה זאת אין בה מאומה. כדי שקבלת אחריות תהא בעלת משמעות כלשהי הכרחי שלפחות תגרום לזהירות יתר בעתיד.
אני חוזר ופונה לשר האוצר ולמי שהוא בנוסף לכך שר במשרד הביטחון, ומבקש לשאול מהן הטעויות שלדעתו הוא עשה בעת כהונתו ובהשפעתן שינה את דרכו?
האם כאשר הוביל חבר מפלגתו, ח”כ שמחה רוטמן, יחד עם שר המשפטים יריב לוין את השינויים המשפטיים הוא חש היסוס כלשהו? האם כאשר למד שגם אם היוזמות הללו צודקות וחשובות לשיטתו, הקרע הנגרם בגללן בעם סותר את יסודות היהדות, לא היה עליו לעצור ולהעדיף את שלום ישראל? האם גם כשהוא משוכנע בצדקת יחסו השלילי והמנוכר לראש השב”כ וליועצת המשפטית לממשלה ולרמטכ”ל (הקודם וכנראה הנוכחי), יש לו היתר יהודי לבייש ולהשפיל אותם?
אני מעלעל בדפי סידור התפילה המלווה את מר סמוטריץ’ וגם אותי יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, שנה אחרי שנה. אני מעלעל בדפי מחזורי החגים ראש השנה ויום הכיפורים. הרי לגביו, כמו לגבי שומרי מצוות רבים, זה הטקסט המכונן של חיינו. זאת השיחה שלנו עם אמונתנו. אלה המשפטים המבטאים את היותנו חלק מעם אחד.
אני מקשיב לדבריו של השר סמוטריץ’ ושואל את עצמי: האם אנו קוראים באותו סידור ובאותו מחזור ובאותה גמרא? ודאי שחלק מסדר יומו של השר נוגע לגורל ישראל כפי שהוא מבין אותו. אבל חלקים אחרים, ובוודאי האופן הבוטה והמתנשא של דיבורו, הם סתירה מוחלטת לענווה, לזהירות ולכבוד הבריות הנדרש מעמנו.
להיות צודק זה חשוב, אך כשהתחושה הזו עוברת את המידה היא גם מסוכנת. כאשר מדובר במנהיג ציבור הדבר מסוכן עוד יותר. וכשרואים כל כך הרבה אנשים בעמך סובלים, כששומעים את דאגתם של אנשים אוהבי העם והארץ, כשמבינים שהטעויות שאנו עושים לפחות דומות בחומרתן לאלה שנעשו על ידי יריבינו הפוליטיים, הרי אנו מחויבים להשתתק לזמן מה ולבדוק את עצמנו: האם אנו פונים לבורא בבקשה של חסד ורחמים ואוטמים את ליבנו לפניות של אחים ואחיות? האם אנו מדגישים בהתלהבות רעיונות של אחדות ובניין הארץ ולא נזהרים בהריסת רקמת החברה ורגשות האדם? איני חושב שאפשר לקרוא ברצינות מדי יום את התפילות השונות ולהתחנן על הכלל, ובאותה עת לא למחול, לא לוותר, לא להשתתק, לא להיזהר בכבוד הבריות ולא לפחד מאוד מטעות גדולה.