אני מבקש לשאול כאן את השר סמוטריץ’, האם ישנם מקרים שבהם הוא עוצר את עצמו ממעשה או מאמירה מסוימים כיוון שהוא חש שלא רק שאין בהם מידת חסד אלא יש בהם פגיעה קשה באחרים?
אני מעלעל בדפי סידור התפילה המלווה את מר סמוטריץ’ וגם אותי יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, שנה אחרי שנה. אני מעלעל בדפי מחזורי החגים ראש השנה ויום הכיפורים. הרי לגביו, כמו לגבי שומרי מצוות רבים, זה הטקסט המכונן של חיינו. זאת השיחה שלנו עם אמונתנו. אלה המשפטים המבטאים את היותנו חלק מעם אחד.
להיות צודק זה חשוב, אך כשהתחושה הזו עוברת את המידה היא גם מסוכנת. כאשר מדובר במנהיג ציבור הדבר מסוכן עוד יותר. וכשרואים כל כך הרבה אנשים בעמך סובלים, כששומעים את דאגתם של אנשים אוהבי העם והארץ, כשמבינים שהטעויות שאנו עושים לפחות דומות בחומרתן לאלה שנעשו על ידי יריבינו הפוליטיים, הרי אנו מחויבים להשתתק לזמן מה ולבדוק את עצמנו: האם אנו פונים לבורא בבקשה של חסד ורחמים ואוטמים את ליבנו לפניות של אחים ואחיות? האם אנו מדגישים בהתלהבות רעיונות של אחדות ובניין הארץ ולא נזהרים בהריסת רקמת החברה ורגשות האדם? איני חושב שאפשר לקרוא ברצינות מדי יום את התפילות השונות ולהתחנן על הכלל, ובאותה עת לא למחול, לא לוותר, לא להשתתק, לא להיזהר בכבוד הבריות ולא לפחד מאוד מטעות גדולה.
התרעות פיקוד העורף