גורלה של המלחמה בעזה תלוי באדם אחד - וזה לא בנימין נתניהו | פרשנות

ישראל משהה את המהלך בעזה עד לאחר ביקורו של טראמפ במפרץ - הוכחה שגורלה של עזה תלוי בנשיא ארה"ב. בלי תמיכה אמריקאית בנשק ובזירה הדיפלומטית, ישראל לא תוכל להמשיך במלחמה - למרות הצהרות סמוטריץ'

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
בנימין נתניהו
בנימין נתניהו | צילום: הדס פרוש, פלאש 90

לפי הדיווחים, הכוונה היא להמתין עד סיום ביקור טראמפ אחרי אמצע במאי. הדחייה הזו אינה עניין דיפלומטי או צירוף מקרים על רקע מבצעי – אלא הודאה בכך שלטראמפ יש את האפשרות, ויש שיאמרו הסיכוי - לבלום מה שעלול להפוך לכיבוש קבוע של עזה.

רוב הישראלים יודעים שכיבוש עזה יהיה גיהינום – חיילים יהפכו לברווזים במטווח מול לוחמים המסתתרים בין אוכלוסייה של שני מיליון איש. כלכלנים מזהירים כי עלות הניהול ומתן השירותים תהיה עצומה והרסנית לכלכת ישראל. זו תכנית נוראה – עוד לפני ההזיות על חידוש התנחלות יהודית בלב המדממה. לממשלה לא אכפת מכל זה – כי חישובו העיקרי של נתניהו הוא שימור הקואליציה.מול איומי הימין הקיצוני.

אבל בעוד נתניהו יכול להתעלם מהציבור – כי בחירות לא צפויות לפני סוף 2026 כל עוד הימין מפוייס - הוא אינו יכול להתעלם מטראמפ. ללא נשק וחלפים אמריקאים, או מטריית ההגנה הדיפלומטית של וושינגטון באו"ם ובפני מדינות שעלולות ליישם את צו המעצר הבינלאומי נגד נתניהו – המלחמה לא תוכל להימשך.

באופן מעניין, דברי טראמפ האבסורדיים,  כאילו ארה"ב "תקנה" את עזה, דווקא עוררו השפעה חיובית: מדינות ערב נבהלו, מה שהוביל לפסגה חפוזה בקהיר, שם אישרה הליגה הערבית תוכנית מצרית לשיקום עזה תחת שלטון הרשות הפלסטינית – עם מעורבות פעילה של הליגה הערבית , אולי גם בצד הביטחוני – ומימון עצום לשיקום מהמדינות העשירות במפרץ.

חמאס קיבל את התוכנית עקרונית – מה שלא מפתיע, שכן לא נדרש להתפרק מנשקו - הייתה רק רמיזה להתרחקות הארגון מהשלטון הרשמי. ישראל דחתה את התוכנית מיידית, בגלל ההסתמכות על הרשות הפלסטינית. גם עם רפורמים, שיפורים, בטחונות ומעורבית מדינות ערב, את זה סמוטריץ' לא סובל, ולכן ביבי מזה בורח. מכונת הרעל תודרכה בהתאם להשוות כל הזמן בין הרש"פ לחמאס.

ובכל זאת – זוהי הדרך הלא-צבאית היחידה.

אם ירצה טראמפ לבלום את מלחמה הנצח של נתניהו הוא יכול להקדיש את הביקור לשדרוג התוכנית הערבית. זה אומר ללחוץ ברצינות על חמאס להתפרק מנשק, לשלב יחידות מסוימות בכוחות הרשות, להגלות את ההנהגה, ולחסום את כל מימון חשאי. כתמריץ – להחיות את הסכם השלום עם סעודיה – אותו טרפד ה-7  באוקטובר. ייתכן שמדינות ערב יסכימו; הן נואשות לשינוי פרדיגמה, והרחוב שלהן בוער.  למצרים, זה עשוי להביא לסיום מרד החות'ים בים האדום שפגע בה קשות כלכלית.

עם החמאס זה לא יהיה קל, אבל הלחץ יעבור אליו, כולל מהאוכלוסיה הפלסטינית. חייבים לתת לזה הזדמנות, וקצת זמן.

כך שזה תלוי בטראמפ. המותג שלו הוא של הצלחה ושליטה – לא הסתבכויות ומלחמות. אם יאיץ את המהלך הערבי וימתג אותו כהישג אישי – זו תהיה התוצאה הפחות רעה. התסריט הגרוע הוא ברירת המחדל: ישראל פולשת, כובשת, ונשארת. חמאס יזנב בצה"ל במלחמת גרילה תוך שהחטופים נמקים במנהרות. הזעם הפלסטיני יבעבע. הקהילה הבינלאומית תרעש. הכלכלה תדרדר והשסע יעמיק.

"נצחון מוחלט"? זו הבתבכות מוחלטת. רק שונאי ישראל יכולים לייחל לכך. ומשום מה גם ממשלת ישראל, הנוראית בתולדות המדינה.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
סעודיה
/
דונלד טראמפ
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף