אם עד עתה הסתירה הממשלה את העדפותיה, שנועדו כולן לשרת את האינטרסים של ראשה ושל הקיצונים בה, הרי כעת הדברים נאמרים קבל עם ועולם. השבת החטופים אינה המטרה העליונה, הצהיר נתניהו, ואמות הסיפים לא רעדו. לא נקים ועדת חקירה ממלכתית, הודיעה הממשלה, והרחובות לא מלאו במאות אלפי בני אדם. וכעת, לאחר שנה ושבעה חודשים של מריחת המלחמה משיקולים אישיים ופוליטיים, כשאנחנו בכל יום כ”פסע מהניצחון המוחלט”, נתניהו נזכר שהגיעה העת למוטט את חמאס.
הוא גורר שוב, בלי כל היגיון מינימלי, את המדינה ואת הצבא העייף להמשך המלחמה המיותרת, שאינה מובילה לשום הישג אסטרטגי, אלא רק לסכנה הולכת וגוברת לביטחונה של ישראל בזירות הרבות הפתוחות סביבה. המשך כהונתה של הממשלה הזו, העיסוק המתמשך והמתגבר בהפיכה המשטרית, השקרים, הרעל והפילוג, עלולים בשילוב הקיפאון המדיני להביא את ישראל לאסון נוסף, חלילה. זה לא מפריע לשופרות לצייר תמונה ורודה של יציבות ביטחונית וניצחונות מדומיינים, משל הכל גן עדן. אלא שהתמונה האמיתית גרועה ומדאיגה אפילו יותר ממה שנדמה.
הטיפול בגרעין האיראני טומן בחובו סכנה נוראית. בצד ברבוריו הרבים של נתניהו לאורך שנים על איראן, המצגות והציורים, לא נעשה די כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני, וכעת היא ממש על סף הפצצה. ההזדמנות לתקוף את מתקני הגרעין עכשיו, כשאיראן מוחלשת יחסית, מוחמצת. גם ארצות הברית של טראמפ לא ממש בעד תקיפה, והיא מנהלת משא ומתן עם איראן מעל ראשו של נתניהו.
גם גזרת לבנון לא שקטה. למעשה, ההתנהלות בזירה הזו חושפת את השקר הגדול של נתניהו בזירת עזה. נתניהו וחסידיו טוענים כי אם ישיבו את החטופים, ויתחייבו להפסקת אש, לא יוכלו לפעול שוב מול חמאס מפאת הערבויות הבינלאומיות. אלא שזה בדיוק מה שקורה בלבנון. גם לאחר שנחתם הסכם בערבותן של ארצות הברית וצרפת, ישראל ממשיכה לתקוף את חיזבאללה.
התרעות פיקוד העורף