לאורך השנים, אמי תמיד נהגה לספר לי על מה שהתרחש במהלך שואת יהודי ברית המועצות לשעבר. אחד הסיפורים שתמיד חזרו על עצמם פעם אחר פעם, היה על בגידת השכנים האוקראינים באלו היהודים. כאשר הגיעו החיילים הנאצים לערי ברית המועצות, אוקראינים רבים מיהרו לסייע להם לפגוע ביהודים.
אותם אלו שלאורך השנים חיו ביחסי שכנות טובה עם היהודים שבדלת ממול, הצביעו לחיילים הנאצים על הדירות ששייכות ליהודים. ברגע אחד, שנים של יחסי שכנות טובה ואף חברות, הושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה, בדרך לרצח המוני ושיטתי של יהודי ברית המועצות.
מראות מזוויעים של יהודים שפשוט נמלטים מבתיהם, הופצו לכל עבר. יהודים נמנעו מלרדת למקלט הבניין בזמן אזעקה, מחשש שיבוצע בהם פרוגרום בידי ההמון שטוף השנאה.
בדיוק כמו בשואה, כשהגיעו הפורעים, חלק מהאזרחים הערבים, הצביעו להם על הבתים והמכוניות של שכניהם היהודים. זאת, כשהם מעבירים להם מסר ברור - תשרפו אותם, כמה שאתם רק יכולים.
דבר נוסף שאותו אנחנו נאלצים לציין השבוע, הוא את יום השנה של חמאס לתחילת המירוץ לעבר טבח ה-7 באוקטובר. חוסר ההחלטיות של ישראל, הניסיונות להציג את חמאס כמורתע והפרעות בערים המעורבות שהתנהלו לאורך שעות ללא הפרעה - הובילו את יחיא סינוואר להאמין - ביצוע טבח שכזה אכן אפשרי.
מה שלא באמת הבינו כאן בישראל במהלך ימי "שומר חומות", הוא את העובדה כי היה רק הבדל אחד בולט בין השואה, למה שהתרחש בערים המעורבות במהלך אותן הפרעות. על אף המחדלים הגדולים, בעיקר של המשטרה באותם הימים, עדיין היו צבא ומשטרה בישראל. ללא הגופים הללו, פרעות ערבי ישראל ביהודי לוד, עכו ויפו היו רק ההתחלה. ב-7 באוקטובר, כשלפחות חלק מגופי הביטחון קרסו באופן מוחלט לאורך שעות ארוכות, כבר קיבלנו שואה על מלא.
התרעות פיקוד העורף