ללא קשר לישראל ולשאלה שכולם עוסקים בה - האם ננטשה ע"י ארה"ב אם לאו? (ספוילר: היא לא ננטשה), וגם יותר מאשר ביקור מדיני, נראה כי הנשיא דונלד טראמפ עסוק כל כולו בביקור עסקי-לאומי אמריקני במזרח התיכון, אבל גם כזה שסביר שהוא ומשפחתו גוזרים ממנו קופונים כלכליים אישיים.
הבזאר המזרח התיכוני מיהר להפנים את אופיו של הנשיא והממשל החדש, והיות שהרעפת כסף וכבוד היא מומחיות עם ותק של שנים ארוכות עוד מימי "לילות ערב", פצחו מדינות ערב בשורה של מחוות, מתנות והרעפת כבוד על "מלך". אלה אמורות לסלול את הדרך למימוש האינטרסים שלהן באזור.
רשימת המתנות ארוכה: מקטאר - בואינג 747 (הנישא הכחיש שמדובר במתנה אישית), מערב הסעודית - השקעות של 600 מיליארד דולר כולל עסקת נשק מפתה במיוחד, לצד נמר ערבי כמתנה אישית לנשיא, מסוריה בחסות אחמד א-שארע מגדל טראמפ שייבנה בדמשק ועוד כהנה וכהנה.
האמת, לא הפן האישי מטריד אותי. איני בטוח שטראמפ עצמו נופל שבי כמו שנוטים להציג זאת בתקשורת - האיש עשיר מאוד, ראה כמה פריטי עושר בימי חייו ויכול להשיג, אם רק ירצה, כל אחד מהפריטים שניתנו לו במתנה. צפיתי אתמול בשפת הגוף שלו בנאום והקשבתי לדבריו. שפת גוף קפואה יחסית ונאום חסר כותרות משמעותיות, שהתמקד משום מה באריכות בזירה הפנים-אמריקנית. זה לא היה נאום של התלהבות, בוודאי לא בהשוואה לנאומו הקודם בסעודיה בקדנציה הקודמת שלו כנשיא.
מה כן מטריד אותי? כל מה שטראמפ מאפשר בימים אלו מחזיר, הלכה למעשה, את הסדר הישן שהיה כאן במזרח התיכון במשך שנים רבות. הוא לא יוצר מזרח תיכון חדש, ואף פוגע באפשרות לקדמו:
1. טראמפ שירטט תוכנית כלכלית למזרח תיכון חדש שמתבססת על נתיב ה-IMEC מהודו, דרך האמירויות וערב הסעודית, ירדן וישראל כשער היציאה לאירופה. בפועל, טראמפ מעניק לגיטימציה ותורם להיווצרותו של ציר כלכלי מתחרה, שקטאר וטורקיה מנסות לקדם מזה שנים דרך שטחה של סוריה, כשדווקא טורקיה היא שער היציאה לאירופה כולה.
2. טראמפ מעוניין לחזק מאוד את ארה"ב כלכלית ו"להחיות ימיה כקדם". בפועל, הוא מוותר על העסקה הכי רווחית שיכולה הייתה להיות לארה"ב בכל המזרח התיכון ומוסר אותה לסעודיה ולמדינות המפרץ, העשירות גם כך. שיקום המדינות (שיקרה בכל מקרה) שטומן בחובו השקעה, אך גם רווח כלכלי עצום לשנים ארוכות קדימה למי שיוביל אותו. לא סתם נסיך הכתר בסעודיה מחא אתמול כפיים נמרצות (ואני בטוח שגם קטאר) כשטראמפ הצהיר על כוונתו לבטל את הסנקציות על סוריה – הוא רואה דולרים כרווחים מהשקעה. זה פחות או יותר מה שהיה במזרח התיכון הישן. "תוכנית מרשל" אמריקנית דווקא הייתה תואמת יותר את האינטרס האמריקני הכלכלי ואמצעי לקידום הסדר החדש.
3. טראמפ מעוניין להחליש את איראן ואת ציר ההתנגדות השיעי שעימה. בפועל, הצעדים האחרונים מעניקים לגיטימציה לציר ההתנגדות הסוני הקיצוני שמבקש לרשת את זה השיעי – קטאר, סוריה וטורקיה. כולן הן מדינות שמתבססות ברמה התיאולוגית על האחים המוסלמים. בסיס אידיאולוגי שמשמעותו הכל חוץ משקט ויציבות במזרח התיכון, ובכלל זאת חתירה עמוקה תחת משטרים קיימים.
4. טראמפ מעוניין לחזק את המדינות הריבוניות. בפועל, הוא משוחח ישירות עם ארגוני טרור ומעניק בכך לגיטימציה עקיפה להיווצרותן של "מדינות כושלות" נוספות באזור, שתחתורנה תחת שכנותיהן (חות'ים תחת סעודיה, חמאס תחת ישראל ועוד).
5. טראמפ מתנגד לאירופה, בדגש לצרפת. בפועל, הוא מאשר לצרפת להוסיף ולהיות מעורבת בסוריה ובלבנון לפחות, מבלי להפנים שצרפת היא המתנגדת מספר 1 למדיניותה של ארה"ב ולטרמאפ אישית (וכמובן גם לישראל). היא מכניסה יחד עימה את אירופה בדלת האחריות כשחקן רלוונטי ומשפיע (שלא לדבר על הרווחים הכלכליים שתניב לה מעורבות זו).
כל זה, אינו קשור ישירות לישראל, אלא לרווח הכלכלי שצפויה ארה"ב להרוויח, לפוטנציאל העסקי ויציבות הנדרשת כדי ליצור הזדמנויות כלכליות. תוצר לוואי של כל זה הוא כמובן ההשפעה המדינית ושמירה על הדומיננטיות האמריקנית במזרח התיכון. אני די בטוח שאף אחד לא הציג לטראמפ את הדברים כך, ושהוא עצמו אינו מסתכל עליהם מהזווית הזו.
אני ממליץ בחום שישראל תצא מעיסוק בלעדי בנושא העזתי - הוא חשוב מאוד, אבל יש לנהל במקביל חזיתות חשובות נוספות, אחרת הוואקום יתמלא. כדאי שישראל תתחיל לגעת באופן אקטיבי בעיצוב הסדר המזרח התיכוני החדש ביום שאחרי. עוד כדאי שהתקשורת תצא מעיסוק בנושא ה"אבי נעלבי" ותשקיע בנרטיב עצמו. היא צריכה להבהיר מפורשות שהנשיא טראמפ פוגע אסטרטגית באינטרסים ובתוכניות הכלכליות שלו עצמו באזור – ומקים ציר כלכלי, מדיני ודתי מתחרה ומתנגד. כל זאת במקום ליצור סדר אזורי חדש שידחוק הצידה אחת ולתמיד את הסדר הישן של סייקס פיקו ששלט כאן שנים ארוכות. כל זאת כמובן לצד העיסוק החשוב בעזה.
סא"ל (במיל') עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים.