הרצח של צאלה גז ז"ל מוריד את המציאות למקום שבו היא נמצאת. זה לא בארמונות השיש הלבן של שליט קטאר, גם לא בגורדי השחקים של איחוד האמירויות ואפילו לא באוהלי העושר של מ.ב.ס (מוחמד בן סלמאן).
זה הסיפור כולו. זה המפגש הקטלני שעומד להתרחש, גם אם לא מחר בבוקר, בין התועלתנות של טראמפ לבין האידיאולוגים החשוכים של הסביבה הקרובה והסביבות הרחוקות. ארה"ב אולי תחזור לגדולתה, הצנטרו-אמריקאית, אבל לא תוכל בסוף לברוח מבשורות קשות ומעולם שפחות משחק בכללי המשחק הללו.
את זה יודעת הכי טוב מדינת ישראל. היות וזה הסיפור המערכתי שקרס ב-7 אוקטובר. זו אותה אמונה, תפיסה, רעיון מסדר שלכאורה הביא את כולנו אל הנצח ואל סף ההרגשה שהנה זה קורה ואוטוטו אנחנו נכנסים לגן העדן האבוד שממנו גורש האדם. גן העדן של הנצחיות והאין דאגה. אבל זה לא קרה.
עוד לפני שהאבן של סיזיפוס הונחה לפתחו של ההר היא כמובן הידרדרה עלינו וקברה את מיזם התועלות הישראלי, רק כי גורמים מסוימים בשכונה החליטו שהם לא משחקים בכללי המשחק הללו. לאחד מהם קראו אגב יחיא סינוואר.
טראמפ בטוח שהוא מביא גאולה. קודם לאמריקה ואחר כך לעולם. אבל זו אשליה אופטית. אמריקה מסתמנת כיום כגורם שזורע את זרעי הפורענות הבאה. ולא רק במזרח התיכון. 80 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה והמערב מעורב כעת במיזם נוסף שעומד להטיל עלינו אסונות כי הוא כהרגלו עיוור לדקויות ועיוור למה שהוא אינו כמותו.
ממוסרנות על ספידים שהיתה עיוורת לתוצאות הלוואי הקשות שלה הוא נע לפונקציונאליות מטורפת העיוורת גם כן לגבולות המערכת שבתוכה הוא משחק. הדבר לא מקדם אותנו לעולם של טוב ורע, של עוגנים מוסריים, אם כי ממש להפך.
מדינת ישראל כביטוי, ייצוג, אבן הפינה של הסדר המערבי המבוסס על המוסר היהודי וספר הספרים, נשארת גם מאחור, אבל בעיקר בודדה בתוך מציאות של כאוס פוסט - מודרני שבתוכו משחקים שחקנים גדולים, חזקים ומשפיעים ממנה. ואף על פי כן, יש לה בתוך המציאות הזו תפקיד היסטורי חשוב, אולי במונחים החורגים מעבר לגבולות הלאום והמדינה.
המציאות הזו מחייבת המון קור רוח, ניהול סיכונים, יכולת תנועה אבל גם פעולה כאשר היא נדרשת. ודומה כי ישראל נמצאת, סמוך לעזיבתו הצפויה של ה'סופר תועלתן' מאמריקה את האזור, בפני החלטה על סוג כזה של פעולה בעזה. פעולה שהיא חלק מהמאבק על הצדק האנושי ועל אותם ערכים ש'המערב' המטורלל של העשורים האחרונים דחק לקרן של זווית.
התרעות פיקוד העורף