במחלקת הדימות הישראלית מכשירי MRI רבים, כל אחד ואחת מאיתנו הם כאלה. מחוברים למידע אונליין, מביעים עמדה ומשקפים את המצב ככל העולה על דעתנו. לכולנו ברור מה מצבנו, אנו עסוקים בזה באופן יומיומי, אבל השיקוף או צילום הרנטגן הם רק החלק הראשון בתהליך. כי מה עושים עם הפלט? מה עשינו שלא עבד? ואיך אפשר להבריא את המטופל? זה כבר החלק היותר קשה. ברור שקל יותר להעריך את המציאות מאשר להציע פתרונות ישימים במגבלות שבתוכן אנו חיים.
הרבה יותר קשה להיות מעשי בעולם שבו אנו חיים, וצאו מנקודת הנחה שחוסר מעש או לחלופין תקיעוּת בשלב השיקוף הם הליכה לאחור, כי הבעיה לא נעלמת, לפעמים היא מחריפה – והיא אינה סטטית בשום רגע נתון. יוקר המחיה הוא כבר הרבה מעבר לכותרת, אבל משך הזמן שבו הסוגיה הזו מתנוססת מעל ראשינו וכמות הספינים והרפורמות שלא באות לידי ביטוי בחיינו, מביאים את ישראל בכל פעם מחדש להיות בין המקומות היקרים בעולם. בשביל זה לא צריך אלא לרדת לסופר, להיכנס למוסך, לעשות טסט, ועוד.
אז בואו נתחיל עם מדינה חברה כמו ארה"ב. אין שם מכוני רישוי שנתיים, המכוניות חדשות ובטוחות, טיפולים כמו החלפת שמן או תקלה כלשהי מוצגים לך על צג המחוונים. אין כבר צורך בטיפול קבוע ובוודאי שלא מבחן רישוי בכל שנה. צעד ראשון הוא לדחות אותו לשלוש שנים, ולא כדי שבסוף נתפשר על שנתיים – אלא פשוט כי לא צריך.
בוודאי שכדאי לצאת לפיילוט שיחסוך לציבור כולו אלפי שקלים בשנה – אגרות לתיקונים מיותרים, לצד אכיפה בבדיקות מזדמנות בצידי הדרך על ידי פקחי משרד התחבורה וסנקציות בצידן. אגרת הרישוי תהיה חד־פעמית במועד הרכישה או העברת הבעלות – ובא לציון גואל. כך חסכנו זמן מיותר, תשלום גבוה ובדיקה שאיננה נדרשת במקומות אחרים בעולם.
אנרגיה איננה רק טעינת רכב חשמלי פרטי, היא עולם ומלואו ותחום שישראל מפגרת בו. דמיינו כי במדינת השמש הנצחית כל עמוד תאורה ברחוב שלכם יחויב בהתקנת פאנל סולארי, כל בניין או מבנה חדש יחויבו בהתקנת גג סולארי לצד הממ"ד, והמצאה ישראלית מתוחכמת תחייב בנייני משרדים רבי־קומות להניח פאנלים כאלו - אחד לכל שני חלונות. כך הבניין יהפוך לאנרגטי יותר, יזין חלק מהצריכה העצמית ועוד בית ספר אחד או מוסד ציבורי בקרבת מקום. האנרגיה איננה רק חשבון החשמל שלנו, היא גם עצמאות שכל העולם חפץ ביקרה.
שעת השחלוף
בואו נדבר לרגע על רישיונות עסק. נראה כי זה לא ממש נוגע לנו לכיס, אבל גם כאן תתפלאו עד כמה עסק שמוקם בזריזות ויעילות, תוך חיסכון כספי ניכר, משרת מהר מאוד את הציבור. קחו למשל את מדינת ניו יורק. בתחום המסעדנות אתם ניגשים ומקבלים אישור לפי תקן להקים מסעדה, ואתם גם תפתחו אותה לאחר עבודה מסודרת לפי היתר סטנדרטי. לאחר כמה שבועות ובתיאום מראש יגיע משרד הבריאות לפקח, ובסוף הבדיקה יקבע את דירוג המקום, אותו A כחול בדרך כלל המתנוסס על חלון הראווה. אם תיכשלו בבדיקה, תקבלו דירוג נמוך או שהעסק ייסגר.
עכשיו נסו לדמיין מה צריך לעבור מסעדן אצלנו עד לרגע שבו נכנס הלקוח הראשון. במסווה של שמירה על הציבור, שכחנו את המטרה כולה. פקקי תנועה הם תופעה מוכרת ולא לטובה. עוד נעסוק בה רבות, אולם כדאי לפקוח את העיניים ולומר ביושר כי הפתרונות לבעיה מגוונים, והם אינם רק ובהכרח סלילת כבישים ופיתוח תשתיות, אלא גם התנהגות צרכנית. כל ניסיון לצמצם את שבוע העבודה או להגביל נתיבי התחבורה הציבורית, הוא כמו לנסות לסובב הפוך תחנת כוח.
קחו למשל את מדינת ניו ג'רזי באמריקה, ידידתנו הקרובה. בכניסה למנהרה המובילה לעיר ניו יורק בשעות הבוקר, לוקחים נתיב נגדי ומשחלפים אותו, כך שיהיו יותר נתיבים הזורמים בכיוון העומס. חינוך תחבורתי נכון גם מעקר את הצפצופים, כאשר כולם יודעים כי שעת השחלוף קבועה. זה לוקח כמה דקות של הסתגלות, אבל אפשר לנסוע ובוודאי להרגיש כי מישהו פשוט חושב עלינו.
יבוא מקביל כיעד לאומי, מונופולים ולא במשחקי שולחן, הפעלת שיטור עירוני מתנדב לגיל השלישי ועבודה מועדפת בבניין המתגמלת ברכישת דירה ובפרויקטים לאומיים. אפשר וצריך לגעת בכל דבר, כי לאחר השיקוף או צילום הרנטגן יש רופא מפענח והנחיות לטיפול. בצילום כולנו כבר מומחים, אז בואו נקדיש כמה דקות לפענוח ולהנחיות. זה נקרא מצע בחירות, ואם תשאלו מה אפשר לעשות, אז ניתן להתחיל בחוגי בית לכל מי שיבטיח להביא את סל הכלים הזה לכיס שלנו, כי לא הכל זה איראן, ולא הכל זה חלוקת ירושלים, עזה ותקציב הביטחון.
אומה שלא מתכננת שגרה בריאה, לא תוכל באמת להתמודד עם עיתות חירום, וכל מי שמבקש מאיתנו לחשוב מחוץ לקופסה או לתת רפורמה טובה – נגיד לו שבתוך הקופסה עדיין ניתן למצוא חוסר חשיבה, ולא כל שינוי מתבקש והגיוני הוא רפורמה.
התרעות פיקוד העורף