"אנחנו שינינו את פני המזרח התיכון", התרברב בנימין נתניהו לפני כחודש, בתחילת אפריל, בריאיון שהעניק לפודקאסט של ד"ר גדי טאוב. לא נתעסק בשאלה המתמדת "למה ראש הממשלה נמנע מלהתראיין לערוץ טלוויזיה הציבורי (כאן 11) או לערוץ בעל רייטינג גבוה (12) ומעדיף להופיע בפודקאסט של מקורב.
התשובה ברורה ואינה מחדשת דבר. אלא מה, האמירה שנתפסה לפני חודש כשחצנות אופיינית של מי שהמחדל הנוראי ביותר בתולדות המדינה חרות על מצחו, מצלצלת היום כנבואה שהגשימה את עצמה. לראשונה מימי כהונתו של ברק אובמה, הנשיא האמריקאי העוין ביותר כלפי ישראל במאה ה־21, נשיא ארה"ב מגיע לביקור במזרח התיכון, מתקבל בכבוד מלכים - ומדלג במפגיע על ישראל. לראשונה בתולדות מדינת ישראל, וושינגטון מאותתת בצורה ברורה לעולם הערבי: המסלול לבית הלבן כבר אינו עובר דרך ירושלים, הנשיא האמריקאי סלל כביש עוקף למדינות ערב ולראשי ארגוני טרור.
נשיא ארה"ב מודיע על חידוש שיחות הגרעין עם איראן, בשעה שראש ממשלת ישראל, שלא עודכן על ההחלטה, תקוע לצידו בחדר כסטטיסט. ואם לא די בכך, אותו הנשיא משבח את השליט הטורקי, מחלק מחמאות לחות'ים, מסיר עיצומים מסוריה, מנהל מגעים עם חמאס לשחרור חטופים ישראלים מעל ראשה של ישראל, מספק סיוע לעזה, ומתכונן לחתום על הסכם מכונן עם ערב הסעודית, כשישראל מודרת מהאירוע. הסכמי אברהם ללא אברהם. אכן, נתניהו הצליח לשנות באופן דרמטי את פני המזרח התיכון. וזאת בכהונת הנשיא הרפובליקני אשר נתניהו חיכה לניצחונו בבחירות בכליון עיניים כמו לביאת המשיח.
נתניהו בצבת
השבוע דיווח רודף דיווח, אירוע רודף אירוע, וביום רביעי, בשעת כתיבת שורות אלה, לא ניתן לדעת מה יילד יום, שלא לדבר על יומיים. עם זאת, ניתן לקבוע בוודאות שתי עובדות. האחת, נתניהו דרדר את ישראל לשפל מדיני־דיפלומטי חסר תקדים. השנייה, יש מי שגרר את ראש ממשלת ישראל למחדל המדיני ששינה את פני המזרח התיכון. שמו בצלאל סמוטריץ'.
ואתם תגידו, למה דווקא סמוטריץ'? למה לא בן גביר, שאף הוא מתנגד בתוקף לכל עסקת שחרור חטופים שלצידה הפסקת אש ממושכת? (שכן הביטוי "סיום המלחמה" הוא מס שפתיים בלבד, ברור שחמאס לאחר השלמת העסקה, אם וכאשר תושלם, יספק סיבות להכות בו מבלי שנצטרך לאתר תירוצים). ובכן, אריתמטיקה פוליטית פשוטה. נכון שבן גביר יציב בסקרים לעומת סמוטריץ', שהולך ומתדרדר, אך המפתח של הקואליציה מצוי בידיו של שר האוצר, וזאת מסיבה פשוטה: 68 פחות שישה חברי סיעת עוצמה יהודית זה יותר מהמספר הקדוש, 61, ואילו 68 פחות שמונה ח"כים של הציונות הדתית - פחות.
לראיה, פרישתו של בן גביר בינואר השנה. ערב כניסתו של טראמפ לבית הלבן, נתניהו מצא את עצמו בצבת בין הנשיא הרפובליקני הנכנס מחד לבין בן גביר וסמוטריץ' מאידך, בעניין עסקת החטופים. למעשה, זו חזרה על הדילמה של מאי 2024, אז נתניהו שיגר לנשיא האמריקאי דאז ג'ו ביידן את התנאים שלו לעסקה, מצא את עצמו בין ביידן לשותפיו הקואליציוניים, בחר בשותפים, ונסוג מההצעה שהוא עצמו ניסח.
בינואר נתניהו עשה בחירה שונה - העדיף את טראמפ על פני בן גביר וסמוטריץ' וחתם על העסקה שהתנאים שלה זהים לתנאים של אפריל 2024, רק שבינתיים נרצחו שישה חטופים ונפלו חיילים. נתניהו העדיף את טראמפ לא רק כיוון שהנשיא החדש הוא רפובליקני, הוא בחר בטראמפ על פני שותפיו הקואליציוניים משום שהצליח להפריד ביניהם. סמוטריץ' הצביע נגד העסקה אך נשאר, בן גביר אומנם פרש, אך פרישתו לא הקריסה את הקואליציה.
ואז, בפברואר, הגענו לתחנה הבאה: סמוטריץ' הטיל וטו על מו"מ בשלב ב׳ של העסקה, כשהוא מגבה את הווטו באיום פרישה. מכאן הדרך להתנגשות עם הממשל האמריקאי, כן, הרפובליקני, הייתה קצרה, רק שלא שיערנו לעצמנו התנגשות בעוצמה שכזאת בסולם ריכטר מדיני ודיפלומטי.
טראמפ אולי בלתי צפוי בתגובותיו ובמהלכיו הטקטיים, אבל משנתו המדינית סדורה, והוא לא טרח להעלים אותה מהבוחר האמריקאי ומהעולם כולו. כשהכריז "אני לא איש מלחמות", התכוון לכך. כשִאפשר לנתניהו "לפתוח שערי גיהינום", הוא התכוון למבצע מוגבל בזמן ולאו דווקא למלחמת גרילה שתימשך, כפי שאמר לפני חודש רון דרמר, 12 חודשים - עד המועד הסופי של אישור התקציב הבא, אשר לפי רוב ההערכות לא יצלח. כלומר, עד למועד המשוער של פיזור הכנסת. טראמפ קבע לו"ז משלו, שכלל ביקור במזרח התיכון במאי והסכם עם הסעודים. מבחינתו, נתניהו היה אמור לסיים את הלחימה בעזה עד אז. להפתעתו, נתניהו העדיף את סמוטריץ'.
סרק, סרק
ב־2015, בריאיון לערוץ הכנסת, בצלאל סמוטריץ', אז ח"כ טרי שנכנס לכנסת כשהוא תופס טרמפ על רשימתו של נפתלי בנט, חזר ואמר פעמיים כי "מבחינתי חמאס היא נכס ולא טמונה בו סכנה". במאי 2019, לפני שש שנים בדיוק, פרסם אביגדור ליברמן פוסט בפייסבוק שבו מנה את מיטוט חמאס כאחד מחמשת התנאים שהציבה סיעתו לליכוד במו"מ קואליציוני. "התפטרתי מתפקיד שר הביטחון", הוא כתב, "משום שהועברו לחמאס 15 מיליון דולר, וזאת לאחר 500 רקטות ששיגר לעבר ישראל. היום (13.05.19 – סר"מ) העבירו לחמאס 30 מיליון דולר לאחר ששיגר לעבר ישראל 700 רקטות. אין שום סיכוי שאחזור לתפקיד שר הביטחון אם המדיניות בתחום הביטחון לא תשתנה".
היום אביגדור ליברמן - ראש מפלגת ימין שמחזיקה בשישה מקומות בכנסת ומקבלת מספר דו־ספרתי של מנדטים בסקרים - מבהיר כי קודם כל חייבים להחזיר את החטופים, ושאת החשבון עם חמאס ניתן לסגור לאחר מכן. הוא גם מזהיר מהתדרדרות נוספת ביחסים עם ארה"ב. בצלאל סמוטריץ' - שר אוצר שמפלגתו מחזיקה בשמונה מקומות בכנסת אך מתרסקת קבוע בסקרים - דורש בגלוי להקריב את החטופים, כולל חיילי צה"ל שנפלו בשבי כשהגנו על המדינה ב־7 באוקטובר, ולהפנות גב לטראמפ, אשר בניגוד לציפיותיו לא עובד בשבילו. זה בדיוק ההבדל בין ימין ממלכתי שידע לזהות את הסכנה שגלומה בחמאס, לבין ימין משיחי שראה בחמאס נכס, והיום מבקש להפוך את עזה למצדה.
אלמלא היה אחוז אמוק מרוב פחד, נתניהו היה מזהה כי איומי סמוטריץ' הם איומי סרק. בסקר שפורסם ב"מעריב" בשבוע שעבר, מפלגתו של סמוטריץ' התדרדרה ל־1.8% כשבנט רץ - ובנט לבטח ירוץ. מסתמן כי מפלגה שנושאת לשווא את שמה של הציונות הדתית הגיעה לנקודת אל־חזור. גדעון סער קיבל את ההחלטה לחזור לליכוד בנקודה דומה, כשתקווה חדשה ירדה אל מתחת ל־2% בסקרים. אבל לסמוטריץ' אין אופציה לשלב את סיעתו ברשימת הליכוד לכנסת. הוא יפרוש אך ורק אם יגיע למסקנה שהקואליציה תתפרק בכל מקרה בגלל גיוס חרדים.
בשבוע שעבר סמוטריץ' הגיע לקיבוץ ניר עוז. את הביקור ניצל כדי להפגין לבייס שלו את קשיחות עמדותיו, ולציבור הכללי - את אטימות ליבו: הוא מייצג את רוב העם, קבע, רוב העם לא רוצה עסקת חטופים. אז מה אם המספרים אומרים אחרת.
פוליטיקאי שלא זו בלבד שאינו מייצג את רוב העם, אלא ככל הנראה גם אינו מייצג את הבייס שלו, דמגוג שהתחמק משירות פעיל בצבא, שלא מדבר אנגלית ולא עובר את אחוז החסימה, מסכן היום את חייהם של החטופים הישראלים, של חיילים שהוא דורש לשלוח למלחמת גרילה אינסופית, ואת הנכס המדיני העיקרי של מדינת ישראל - הברית האסטרטגית עם וושינגטון. השקפת עולמו, שנתניהו היה שותף אליה, ולפיה חמאס הוא נכס, הובילה ל־7 באוקטובר. הסכמי אברהם ללא אברהם, מזרח תיכון חדש שמסתמן זה עתה, זה מחדל מדיני בגודל 7 באוקטובר. הכל בגלל מסמר קטן וחלוד. עוד לא מאוחר לבלום את הכישלון המתגלגל. הבחירה, שוב, בידי נתניהו.