הכתובת הייתה על הקיר, אך ישראל סירבה לקרוא אותה. טראמפ – שב־2018 ביטל את הסכם הגרעין עם איראן וטען כי הוא יוביל ל"עסקה טובה יותר" – חזר בשנה החולפת לדבר על "הסכמות מדיניות" עם טהרן. בנאומו האחרון הפתיע את המערכת הישראלית כשאמר כי "איראן לא באמת רוצה נשק גרעיני, אלא ביטחון אזורי".
הצהרה זו עמדה בניגוד מוחלט לאזהרות החוזרות ונשנות של המודיעין הישראלי, ולעמדות שהשמיע טראמפ עצמו רק שנתיים קודם לכן. פתאום, במקום להוביל חזית עולמית נגד הגרעין האיראני, טראמפ נשמע כמי שמוכן לשאת ולתת – גם במחיר הפקרת האינטרס הביטחוני הישראלי. הבלבול הזה אינו רק מדיני. הוא מסוכן. הוא משדר לטהרן שאפילו המנהיג שנתפס כאויב הגדול ביותר של איראן, מוכן כעת להניח להם להתקדם, כל עוד זה נעשה בשקט יחסי. לישראל – שנשענה על טראמפ כחלק ממדיניות ההרתעה שלה – נותרו יותר סימני שאלה.
ההכרזה של טראמפ על "סיום מעורבותה של ארה"ב במלחמה בתימן" וההבנות הלא רשמיות עם המורדים החות’ים, שלוחי איראן, הן לא פחות מדרמטיות. המטרה לדבריו היא "קידום יציבות אזורית". אך בפועל הוכח השבוע כי ישראל נותרה חשופה מול טילים חות'יים ארוכי טווח – שכבר הוכחו כמאיימים על אילת, דימונה ונתב"ג. המסר חד וברור: אם ישראל תחת אש – היא תצטרך להתמודד לבדה. בעיני וושינגטון של טראמפ, עימותים ישירים עם שלוחות איראן במרחב אינם עוד עניין אמריקאי, אלא "בעיה מקומית".
ישראל נדחקת החוצה
סימן מפחיד נוסף לשינוי הכיוון האמריקאי הוא התמיכה המשתמעת בגורם שמערער באופן ישיר את היציבות בגבולה הצפוני של ישראל – אבו מוחמד אל־ג’ולאני, מנהיג "היאת תחריר א־שאם", השלוחה לשעבר של אל־קאעידה בסוריה. בעוד ישראל מזהירה מפני ההשפעה של אל־ג'ולאני באידליב ובגבול הסורי, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ממשיך לתמוך בו, ומעניק לו גיבוי עקיף דרך שליטה במעברי גבול והכשרת הקרקע לפעילותו הצבאית.
רק בחודש שעבר חתם ארגון טראמפ – החברה העסקית שהקים הנשיא וכעת מובילים אותה בניו – על פרויקט נדל"ן יוקרתי בשווי של כ־3 מיליארד דולר להקמת מועדון גולף ומתחם וילות מפואר בדוחא. כדאי גם לשים לב לכך שערב הסעודית הצהירה כבר לפני כחודשיים על השקעות עתק בשווי של 600 מיליארד דולר בארה"ב.
בפועל, ישראל מוצאת עצמה נדחקת החוצה משולחן קבלת ההחלטות – בין שמדובר באיראן, ובין שבתימן או בסוריה. טראמפ אולי עוד מוקיר את הברית הרגשית עם הציבור האוונגליסטי או היהודי באמריקה, אך הוא משדר לעולם שישראל היא כבר לא שחקן מועדף. מדינות אירופה כמו גרמניה וצרפת, שעד כה הלכו בזהירות סביב סוגיית איראן מתוך חשש לאבד גיבוי אמריקאי, מבינות כעת שטראמפ אינו מתכוון עוד להוביל מהלך קשוח. התוצאה: מדיניות מפויסת יותר כלפי טהרן, חידוש ערוצי מסחר עוקפי סנקציות וקרירות גוברת כלפי הביקורת הישראלית.
ככל שטראמפ מתרחק מישראל, אירופה חשה משוחררת להתרחק אף היא – והבריתות הדיפלומטיות שמחזיקות את חזית המערב מול איראן נפרמות והולכות.
התרעות פיקוד העורף