ראשי החינוך הם הגורם החשוב ביותר לשינוי. מערכת החינוך היא השורש שממנו יצמחו לאורך הזמן ההזדמנויות הגדולות ביותר לשבירת מעגל האלימות. לכן על ראשי החינוך להטמיע מערכת ערכית עמוקה שתקנה לתלמידים כללי מוסר, אחריות אישית וכבוד לחוק.
חברי הכנסת הערבים נושאים אף הם באחריות כבדה. אם במקום להתרכז בקידום המגזר הם ימשיכו להאשים את כולם מלבד עצמם, הם יחמיצו את ייעודם כנציגי ציבור שנשלחו לבית הנבחרים כדי לשפר את איכות החיים של מצביעיהם.
גם תעשיינים ואנשי עסקים במגזר מבינים שקריסת הרחוב פוגעת בחברה הערבית כולה. יש ביכולתם להשפיע באמצעות פיתוח מיזמי תעסוקה לצעירים ותמיכה בפרויקטים חברתיים, להשקיע בחינוך ובהשכלה גבוהה, ולהשתמש בכוחם הציבורי והכלכלי כדי לקרוא תיגר על הפשיעה. מנגד, ההתעלמות, ההסכמה שבשתיקה ותשלום דמי החסות רק מגדילים את היקפי הפשיעה.
נכון, המדינה חייבת להעמיק את המעורבות, להגדיל את התקצוב, לשפר את מערך האכיפה, להפעיל יחידות מודיעין ייעודיות ולשלב את כלל הזרועות במטרה למגר את האלימות. אבל מצופה מהנהגת המגזר שתתבונן פנימה, הרבה לפני שהיא מפנה אצבע מאשימה החוצה. הגיע הזמן למהפכה פנימית.