מחאת הדגלים, הרפורמה המשפטית, ההפגנות מול בתיהם של שרים וחברי כנסת, סירוב המילואים, חסימות כבישים, אלימות מילולית ופיזית – כל אלה אינם תקריות נקודתיות, אלא ביטויים לסדק עמוק בזהות הישראלית המשותפת. הקרע איננו רק אידיאולוגי. הוא רגשי, תרבותי, ולעיתים – קיומי.
המדינה בסכנה
גם מן הצד השני של המפה הפוליטית לא חסרות אמירות מתסיסות – כאשר מנהיגים דתיים ופוליטיים מאשימים את המתנגדים ב"בגידה", ב"שנאת יהדות" או ב"ערעור יסודות הציונות", הם לוקחים חלק פעיל בהרס ההדדי, וכאשר המילה "אח" מוחלפת במילה "בוגד" – המדינה כולה בסכנה.
התקשורת, שיכלה לשמש כמנגנון ממתן, נכנעה גם היא לקצוות. תוכניות אירוח מתלהמות, ראיונות המתקיימים בצעקות, טוקבקים אלימים והעדפת דרמה על אמת. הרשתות החברתיות, עם אלגוריתמים שמתגמלים הסתה וזעם, הפכו לזירת קרב בלתי נגמרת, שבה כל ציוץ הוא קליע שפוגע במרקם החברה הישראלית.
המוסדות שהיו פעם עוגן ליציבות – בג"ץ, הכנסת, צה"ל, המשטרה – מאבדים אמון ציבורי רחב. אין עוד "שופטים בירושלים", אלא "שופטים של השמאל". אין "חיילי צה"ל", אלא "קצינים פוליטיים". אין "ממשלה", אלא "משטר". המילים משתנות – וביחד איתן גם המציאות.
תחקיר עומק, שהתפרסם בחודש פברואר בשבועון "מקור ראשון", גילה כי עמותת עתיד כחול־לבן גייסה בשנת 2023 סכום עתק של כ־120 מיליון שקל, ששימש למימון הפגנות נגד הרפורמה המשפטית, לוגיסטיקה, שירותי דוברות וייעוץ משפטי, וכן להעברת כספים לארגונים כמו אחים לנשק ובונות אלטרנטיבה ולארגונים נוספים דומים, כולל באקדמיה. מחצית מהסכום הופנתה לארגוני שטח שהפיקו הפגנות וחסימות ברחבי הארץ, והמחצית השנייה – לפרסום, משכורות ושירותי יח"צ בארץ ובחו"ל.
הקשר בין הנאשם לסוכן הזר נוצר באמצעות יישומון טלגרם, לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל. לאחר מכן, הטיל הסוכן על הנאשם משימות שונות שבוצעו בתמורה לתשלום. הוא ביצע הדפסה והפצה של כרזות פוליטיות מסיתות, תוך תיעוד וצילום שלהן במרחב הציבורי.
אין־ספור גורמים עוינים מנסים לסכסך בין חלקי החברה הישראלית. בנקודת הזמן הזו, הדרך לאיחוי תלויה ביכולת שלנו להפסיק לראות במחאה מלחמה. עלינו לעצור את ההסתה, משמאל ומימין. להפסיק לנצל כל משבר כדי לנגח, ולהתחיל לרפא. על ההנהגה – בין שהיא יושבת בקואליציה ובין שבאופוזיציה – להבין שהאחריות לשלמות העם קודמת לכל הישג פוליטי רגעי.
מערכת החינוך נדרשת לטפל בשורש – וללמד שיח מכבד, ערכים דמוקרטיים, זיכרון היסטורי משותף. תקשורת אחראית, יוזמות חינוכיות, מפגשים בין מגזרים, השקעה בתרבות מקרבת – אלה אינם מותרות אלא תנאים להישרדות. ישראל חזקה לא בזכות הכוח הצבאי שלה בלבד, אלא גם בזכות הלכידות החברתית. בלי אותה לכידות – אפילו האיום החיצוני הקטלני ביותר יהפוך למשני.
התרעות פיקוד העורף