ודוק: כל הארבעה תרמו לטעמי, איש-איש בתחומו, למה שקרה בשבעה באוקטובר. אין כל דרך לפטור אותם מאחריות. צה”ל לא היה שם. הקריאות לסרבנות לא זכו לכל מענה וגם ההפגנות משולחות הרסן שלהן נתנה יד, במשתמע, היועמ”שית. לכן את הארבעה הללו היה צריך לראות זה מכבר בחדרי החקירות.
קשה להאמין, אולם המינויים הללו עברו ללא עיכובים משפטיים. לא נמצאה “עילה משפטית” לפסול אותם. ניגודי העניינים של בהרב-מיארה לא עלו כלל על שולחן הדיונים. היא פשוט התעלמה מהם.
אני מקשיב להם, ליצחק עמית וליועמ”שית, ואני לא מבין איך הם לא מתביישים לומר דברים כה נבזיים. המושג “ניגוד עניינים” הפך בפיהם למעין כלי מלחמה. הם נאחזים בו כדי לסכל מינויים ללא בושה. במחוזותינו הוא הפך למכשיר יעיל במיוחד לניגוח פוליטי.
המושג ניגוד עניינים - אין ערטילאי ממנו. השימוש בו תמיד מעורר חשד. לעולם אפשר לומר שמי שהשתמש בו, תום ליבו מוטל בספק. את הדברים הללו אפשר לומר ללא קושי על היועמ”שית ועל נשיא בית המשפט העליון. שניהם עושים בו שימוש מניפולטיבי כדי לסכל שוב ושוב מינויים של הממשלה המכהנת.
מינויו של דוד זיני, אין ראוי ממנו. סיכולו בטענה שמי שמציע למנותו לתפקיד ראש השב”כ מצוי כביכול בניגוד עניינים יכול להסתיים במשבר שאיש אינו רוצה בו.
התרעות פיקוד העורף