הם רוצים שהוא ייבחר בידי ועדה אשר המערכת המשפטית שולטת בהרכבה. כי אחרת - כך הם מסבירים - הבחירה עלולה להיות "פוליטית". החוק קובע שראש הממשלה בוחר מועמד, מציע אותו לממשלה וזו מאשרת. אז מה אם כך קובע החוק? ולא פסה יצירתיות מעוותת מבג"ץ, או מהיועמ"שית ועוזריה. הם ימציאו ניסוח, "פרשנות" של החוק - ובלבד שהם יוכלו להחליט. הם ולא הוא. ואל תתבלבלו. עניין "ניגוד העניינים" שבו נתון לכאורה ראש הממשלה איננו הסיבה. הוא רק התירוץ.
לא חלפו 50 מאיות השנייה, והיועמ"שית פרסמה הודעה המבהירה שאין היא מתכוונת להסתפק בפסיקה על מה שהיה, היא מתכוונת להפוך אותה לכלי עבודה לגבי מה שיהיה. כלומר – מינוי ראש השב"כ הבא, והודיעה כי אסור לנתניהו להכריז על מינוי עד שהיא לא תורה לו באיזה הליך, אם בכלל, אפשר יהיה למנות מחליף.
כאן גילה גם נתניהו זריזות, הכרחית לטעמי, עוד לפני שהיועמ"שית תודיע לו עד כמה היא מגבילה את סמכויותיו, ואולי גם את מי היא מציעה למנות, וכידוע חוות דעת של היועמ"ש מחייבות את הממשלה, לפחות לפי פרשנות בג"ץ ליחסים בין הרשויות. מחול השדים שהתעורר מייד סביב המועמד היה צפוי, מתוזמר היטב, אך היה מכוער אפילו יותר ממה שהורגלנו לו בשנים האחרונות סביב כל מינוי של נתניהו.
אבל כל המפשפשים בציציותיו של זיני רק זרו חול בעיניים. זיני אינו הנושא. הוא גם לא מעניין את היועמ"שית או את בג"ץ, שידון בקרוב בעתירות בעניין מינויו. זיני הוא כלי במאבק הגדול: מי שולט בישראל.
אבל אלו ניסיונות הבל. ולכן החליטה החונטה המשפטית לשלול מנתניהו סמכויות למעשה, גם אם לא לקבוע נבצרות להלכה. כך בפרשת מינוי נציב המדינה, כך בפרשת פיטורי ראש השב"כ ומינוי מחליפו, וכך בכוונתם לעשות בעוד ועוד מינויים והחלטות. כל שלילת סמכויות כזו תלווה בנימוקים ופלפולים משפטיים שאינם אלא תירוצים. העיקר הוא: לשתק את נתניהו, בתקווה שייאלץ לפזר את ממשלתו ולצאת לבחירות, אשר לאחריהן - כך הם בטוחים – הוא כבר לא יהיה ראש ממשלה.
אבל כעת, משהמערכת המשפטית לא הגבילה את עצמה ולא הקפיאה את המאבק על השלטון בגלל המלחמה – לטעמי אין לנתניהו ברירה. הוא חייב למנות ראש שב"כ, אחרת הוא נכנע למרד המתחולל לנגד עינינו. וגם אם לא יהיה זה ד' (זיני) אלא א', ב' או ד' אחר – זו חייבת להיות בחירתו של ראש הממשלה באישור הממשלה כמקובל. אפשר רק להתגעגע לימים שבהם לא ידענו מראש כמה ילדים יש לראש השב"כ ומי הדוד שלו.