מה יעשה נתניהו? את ההזדמנות לתקוף באיראן הוא החמיץ כבר פעמיים. פעם אחת במחזור הקודם, בשנים 2010־2012, כשהיסס וגמגם והתלבט והתעמת עם ראשי זרועות הביטחון שהתחלפו פעמיים אבל המשיכו להתנגד לתקיפה, עד שהחליט לוותר. למען הסר ספק, נתניהו היה יכול לתקוף, למרות ההמלצה המקצועית. ראשי מערכת הביטחון מחווים את דעתם המקצועית. ראש הממשלה והקבינט מחליטים.
עכשיו אנחנו עומדים מול שוקת שבורה. לא רק שבורה, גם נפיצה. כי מרוב הכנות לתקיפה באיראן, הכנות ששירותי מודיעין זרים יודעים לאתר (וכך היה בשבועיים האחרונים כשהמודיעין האמריקאי איתר תכונה בישראל), גם האיראנים עלולים להגיע למסקנה שישראל עומדת לתקוף, והם מסוגלים להנחית מכת מנע, או תקיפה מוקדמת מטעמם. זו אינה פנטזיה, זו אפשרות קיימת. קוראים לה מיסקלקולציה. הסיכוי להתרחשותה אינו גבוה מדי, אבל קיים.
האמריקאים חששו בשבועיים האחרונים מתקיפה ישראלית שמטרתה לשבש את המו"מ. ישראל חששה באותם שבועיים מחתימה אמריקאית מהירה על הסכם ביניים עם האיראנים, במטרה לטרפד את התקיפה הישראלית. וכך ניצבים כאן שלושת קודקודיו של משולש מסוכן, אפילו יותר ממשולש ברמודה, ומסכלים זה את זה. ישראל מנסה לסכל את ההסכם, ארה"ב מנסה לסכל את הסיכול, האיראנים מנסים לסכל הכל.
במשחק הפוקר הזה קיבלנו את היד הכי חלשה. לא רק בגלל המזל. בעיקר בגלל הדילר. ניחשתם נכון, הדילר הוא נתניהו. אין שגיאה שלא עשה בדרך לשוקת השבורה. אבל היי, כמה נאומים מרהיבים שהוא נשא בינתיים. ואיזה מיצגים יצירתיים הוא הציג באו"ם ובקונגרס ובכנסת, ואיפה לא. נכון, פסק הדין לא ניתן עדיין והמאבק עוד כאן. צריך להתפלל שהאמריקאים לא יחתמו על הסכם רע, צריך להתפלל שהאיראנים יקדיחו את התבשיל וירגיזו את טראמפ, צריך לקוות שכל זה יוביל למסקנה אמריקאית נכונה, אבל ממש לא בטוח שזה יקרה. בקצב הנוכחי, האיש שהפך את בלימת הגרעין האיראני למטרת חייו ומשוש נאומיו, מתקרב והולך לתואר "אבי הפצצה האיראנית".
מותר רק לחשוב על אותה טעות פטאלית, היסטורית, שבמסגרתה שכנע את הנשיא טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין ההוא לפני כחמש שנים. הפרישה האמריקאית העניקה לאיראנים את הגושפנקא להפר את ההסכם גם בצד שלהם ולבצע את הזינוק הנחשוני שביצעו לקראת הפצצה, עד היום. אלמלא יצאה ארה"ב מההסכם, איראן הייתה רחוקה עדיין לפחות שנתיים מפצצה, גם בתחום העשרת האורניום (שבו היא כבר הגיעה לקו המטרה).
בינתיים טראמפ היה נכנס לתפקיד ומנהל עכשיו מו"מ עם האיראנים על חידוש ההסכם או חתימת הסכם חדש. התנאים היו טובים בהרבה, עם הרבה פחות לחץ ומרחק ביטחון גדול יותר בין טהרן לפצצה. אבל נתניהו היה, כמו תמיד, חכם יותר מכולם. לא התייעץ עם מערכת הביטחון, וגם אחרי ששמע ממנה שמדובר בטעות פטאלית, התעקש. ואחר כך גם חגג את פרישת טראמפ מההסכם.
הוא בנה על אחת משלוש אופציות: או שמשטר האייתוללות ייפול בעקבות הסנקציות, או שאיראן תתקפל ותזחל להסכם טוב יותר, או שטראמפ יתקוף צבאית את איראן. ובכן, שום דבר מכל זה לא קרה. להפך. האיראנים הסתדרו עם הסנקציות והגיעו לטווח נגיעה מהגרעין. טראמפ לא תקף. ביידן לא תקף. נתניהו לא תקף. השנים חלפו ביעף. כך הגענו לאן שהגענו.
אבל יש גם חדשות טובות. נכון, להעיד במשפטו אין לו הרבה זמן, אבל ראש הממשלה עובד על מהדורה חדש לספרו! כן, כן, יש למה לצפות. "ביבי, חיי", האוטוביוגרפיה שכתב נתניהו והשיק במהלך שבתו באופוזיציה, תזכה בקרוב למהדורה מעודכנת עם פרקים חדשים! הראשון שבהם ייקרא "קאמבק" (ובאנגלית, Comeback), ובו יסופר על חזרתו של השליט לשלטון, כנגד כל הסיכויים.
אחר כך יבוא פרק נוסף שייקרא "מלחמת התקומה", ובו, אני מניח, יסופר על הניצחון הגדול וההיסטורי שאליו הוביל השליט את נשלטיו. באנגלית, שמו של הפרק הזה יהיה The War of Resurrection, השם המכובס שנתניהו מנסה להדביק על השנתיים האחרונות.
אני סקרן לדעת אם יהיה גם פרק על האסון שקדם לתקומה. על הטבח. על כיבוש יישובים ובסיסים לראשונה מאז 1948 בידי ארגון מחבלים. על אלפי ההרוגים, הנרצחים, הנשרפים והנאנסים. על עשרות אלפי הפצועים והנכים. על האזהרות וההתרעות שהונחו בפני נתניהו, אבל לא הרשימו אותו. על הכסף הקטארי. על הקונספציה. על ההפיכה המשטרית שפירקה אותנו מבפנים. יכול להיות שדווקא את הפרקים האלה, לא היה לו זמן לכתוב. בסוף, הוא איש די עסוק.
התרעות פיקוד העורף