חייהם של בני משפחות הגיבורים שלא יכלו לשאת עוד את החיים השתנו לעולם. כך גם חייהם של בני משפחות הגיבורים שנהרגו בקרב או בתאונה. האובדן הנורא ישפיע על מי שיהיו האנשים הללו כהורים, כבני זוג, כעובדים. שובל היגון שמותירים אחריהם ההולכים אינו נעלם. לומדים לחיות עם הכאב, לצידו, אבל את החלל שנפער בלב דבר אינו ממלא.
אבל אלה לא רק ההרוגים ובני משפחותיהם. כל חייל שנפצע לא ישכח לעולם את נסיבות פציעתו. כל אדם שחרד לחייו ולחיי יקיריו במשך שעות בממ”ד או במיגונית ביישובי העוטף ישחזר שוב ושוב, לעיתים בניגוד לרצונו, את רגעי האימה.
ככל שהמלחמה מתמשכת, מתרחקת אפשרות הריפוי. כי כולנו, כולל פדויי השבי ומי ששרדו באומץ את יום הטבח, כולל ילדים רכים, מתעוררים מעת לעת מעוד אזעקה ורצים טרוטי עיניים לממ”ד או למקלט. כי גברים ונשים שבני זוגם יוצאים לעוד סבב מילואים, ואמהות ואבות שבניהם ובנותיהם משרתים בצבא, לומדים להתנהל איכשהו לצד בן לוויה לא רצוי – הפחד מהדפיקה הארורה בדלת. כי החיילים והחיילות עצמם מתמודדים עם מראות קשים ועם משברים ערכיים.
כי כל עוד 58 אחינו ואחיותינו נמצאים בשבי, התחושה שחיינו הפקר אינה מרפה. והפצע בנפש אינו יכול להגליד. והלב נשבר שוב ושוב.
התרעות פיקוד העורף