האירוע הנורא שבו צאלה גז הי"ד, אם לשלושה, נרצחה בדרכה לחדר לידה, ושבועיים לאחר מכן בנה, רביד חיים, שיולד בלידת חירום, מת מפצעיו אף הוא – אינו עוד "אירוע ביטחוני". זהו כישלון מוסרי ומדינתי חמור ביותר, שזעקנו לגביו והתרענו מפניו. ההנהגה הישראלית עדיין לא הפנימה שהיא במלחמה – גם ביהודה ושומרון.
המדינה עדיין נוסעת בכיוון ההפוך. גם אחרי 7 באוקטובר, כשהבנו כמה גבוה המחיר של אשליות ביטחוניות ושקט מדומה, ממשיכים מקבלי ההחלטות לנהל את יהודה ושומרון כאילו מדובר בזירה צדדית.
לא ייתכן מצב שבו מדינת ישראל רודפת אחר מחבלים ביד אחת וביד השנייה מניחה להם להמשיך לחיות בשלווה. צריך לעבור בית־בית בכפרים ביו"ש, להחרים אמצעי לחימה, לעקור תשתיות טרור מהשורש, ולשלול את האפשרות שגל הרצח הבא יקרה ביו"ש. יש לשים סוף לחטא אוסלו ולפרק את הרשות הפלסטינית התומכת בטרור ומחזקת אותו, להקריס אותה ולפרז אותה מנשקה.
כפר פלסטיני שמייצר פיגוע חייב להיות מכותר מיד. צריך להחזיר את המחסומים, להכניס אותם למרכזי הערים ולנקות את השטח. שינינו גישה – עברנו להתקפה.
לכל ראש רשות ביהודה ושומרון חייבים להיות חפ"ק ביטחוני פעיל, צוות חירום מתואם ויכולת מבצעית ראשונית. ב־7 באוקטובר ראינו שהיישובים שבנו עצמם מבחינה צבאית, עם יכולות לחימה ברמה גבוהה וערנות מבצעית לצד כוחות צה"ל בשטח, הם שהצליחו להציל את עצמם, או לפחות למנוע פגיעה קשה יותר. הביטחון הוא בראש ובראשונה באחריות שלנו, ללא תלות בצה"ל או בממשלה ובתפקודה.
חייבים לזכור: כביש 5 הוא מרכז הארץ. אין הבדל בין אלקנה, אורנית או פדואל, ובין רעננה, רמת גן או כפר סבא. הטרור המשתולל בפאתי יו"ש זהה לטרור רצחני במרכז הארץ. הטרור לא עוצר לרגע, ומי שעומד במקום מזמין את הפיגוע הבא. וכולנו נישא באחריות.
הציבור מצפה למנהיגות אמיצה. העובדה שהמדינה ממשיכה לרדוף אחר מחבלים בודדים במקום לעקור את שורשי הטרור ביו"ש, היא חרפה.
ההנהגה הציבורית נדרשת להתחיל בעבודה ולהפסיק לנסוע נגד כיוון התנועה. יש חיילים, יש רצון להכריע ויש מסירות נפש גדולה למען המטרה הקדושה של ביטחון תושבי מדינת ישראל כולה. אבל המנהיגים שלנו חייבים לסובב את ההגה לכיוון הנכון.
הכותב הוא ראש המועצה המקומית בית אל