ההיסטוריה כפי שכולנו יודעים מזכירה לנו מעת לעת את הפרדוכסים ההופכים להיות חלק ממציאות חיינו עד שקם דור חדש "שלא ידע את יוסף" וצועק די לאפליה, די לעיוותים, די לעולם הפרדוכסלי שלנו, וחוזר חלילה.
כבר למעלה משנתיים שהמוני ישראלים ציונים, רובם חילונים אך לא רק, ממלאים את רחובות העיר מתוך אמונה כי הם נלחמים על שיטת המשטר הנכונה ביותר למדינת ישראל, השיטה הדמוקרטית, זו שהובילה אותנו להישגים כל כך גדולים, לטענתם, מאז קום המדינה ועד לימנו. המפגינים, אנשים מוסריים המחויבות עמוקות למדינת ישראל, מאמינים באמונה שלמה כי כאשר הדמוקרטיה בסכנה משמעות הדבר שהם, בני משפחתם וחבריהם בסכנה גדולה. אנו לא רוצים לחיות בחברה דיקטטורית הם זועקים ובטוחים שהשלטון חפץ בחיסולה של הדמוקרטיה הליברלית ובהפיכת מדינת ישראל לדיקטטורה חשוכה וענייה.
אך כאן בדיוק טמון הפרדוכס; אלה שמפגינים למען הדמוקרטיה הישראלית הם בדיוק אלה שהם, ילדיהם ונכדיהם מופלים לרעה במדינתם בשל השיטה הדמוקרטית. רוצה לומר, האזרחים המשרתים בצבא, משלמים מיסים, עובדים למחייתם ונהנים מעט מאד מקופת המדינה (ודי להסתכל בנתונים על עלות המשפחה החילונית לעומת החרדית לאוצר המדינה) הם בדיוק אלה שמפסידים בשל השיטה הקואליציונית המחייבת את השתתפותם של מפלגות העושות למען השבט שלהן בלבד ומנצלות את המצב לצבור זכויות יתר בדיוק לאלה שאינם תורמים למדינה כמעט דבר (למעט בתחום הבריאות מתוך בחירה ומצווה).
זאת ועוד, ילדיהם של המפגינים בכיכרות העיר למען הדמוקרטיה אינם יכולים לצפות לעתיד טוב יותר כל עוד השיטה הדמוקרטית מחייבת השתתפותן של מפלגות סקטוריאליות הדואגות לצאן מרעיתם, או כפי שאמר שר חרדי מפורסם, "לוקחות" מהציבור הכללי למען הציבור החרדי. הפרדוכס הוא כי אילו יצליחו הוריהם במאבק נגזר על ילדיהם להמשיך ולממן ציבורים לא עובדים ולא תורמים כי "זו השיטה הדמוקרטית-קואליציונית" ולראות כיצד מדיניות הממשלות בעתיד הנראה לעיין מיטיבות עם מי שלא משרת בצבא ואף מתגאה בכך על חשבונם עצמם. האם רפורמת התחבורה של השרה רגב מטיבה עם מי שיוצאים להפגין למען הדמוקרטיה? האם משרד הבינוי מיטיב עם ילדיהם של מי שהולכים להפגין למען הדמוקרטיה? האם משרד החינוך מיטיב עם ילדי החינוך הממלכתי, בנותיו ובניו של הציבור היוצא להפגין למען הדמוקרטיה? כנראה שלא. האם המצב ישתנה בעתיד? כנראה שלא כי זו השיטה הדמוקרטית הקואליציונית.
כאשר זה המצב, ובהינתן מה שהתרחש במדינות אירופה הדמוקרטיות בתחילת המאה העשרים, הרגע שבו בני הקבוצה הדמוקרטית פשוט יאבדו אמון בדמוקרטיה הפרלמנטרית מתקרב בצעדי ענק. מדוע שלא נמליך מלך חילוני או דיקטטור ציוני שלא יזדקק למפלגות סקטוריאליות וידאג לבני השבט שלו, אלה המשרתים בצבא, אלה שמפרנסים את עצמם, אלה הציונים בנשמתם? אין שום סיבה שילדיהם של המפגינים למען הדמוקרטיה לא יתייאשו ממנה כאשר יבינו שהדמוקרטיה נותרה על כנה אך הם לא ייהנו מפירותיה לעולם.
אם נתרגם זאת לחיי היום יום. למה שאזרחים שומרי חוק, ליברלים ודמוקרטים, ימשיכו להאמין בדמוקרטיה כאשר זו אינה מעניקה להם רמת חיים סבירה, גובה מהם מיסים גבוהים במיוחד כדי לממן קבוצות סקטוריאליות מקורבות לשלטון, מפלה בין דם לדם בצבא, ולא מותירה להם ברירה אלא להגר ממדינתם?
הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הטובה ביותר שיש בעולם כיום. אבל, כדי שהדמוקרטיה תפרח היא זקוקה לאמון מצד מרבית האזרחים במדינה. כבר היום יהודים רבים לא למדו דמוקרטיה מהי ואחרים פשוט מחפשים מלך חדש. ברגע שגם המפגינים ותומכיהם ירימו ידיים, הדרך לדיקטטורה תיפתח.
התרעות פיקוד העורף